צילום: צביה ויצמן כספי 

ימי מוסיקה יהודית- דניאל זמיר במוזיאון רמת גן/ צביה ויצמן כספי

בוקר שישי, מוזיאון לאומנות ישראלית ברמת גן

המופע המסיים את הפסטיבל למוסיקה יהודית.

יובל רבין (לא הבן של) פותח בדברים: זו השנה ה14 לפסטיבל. בואו גם בשנה הבא…להינות ולשתף ולחוות ולהכיר מנגינה אחרת. תתחברו. יש גם הרצאות וסדנאות וניתן לרכוש כרטיסים במחירים צנועים. הכי חשוב להיפתח לעולם להתחבר לסגנונות ובכך לבנות גשרים לאיחוד. זו שנה ראשונה שיש לפסטיבל שיתוף פעולה עם מוזיאון רמת גן. ומברך את ראש העיר על כך.

 

דניאל זמיר ורועי בר גיורא, סקסופון וגיטרה.

דניאל זמיר, נגן הג׳ז החרדי הראשון, מהמשפיעים. מלחין, שר ומנגן סקסופון משלב נעימות יהודיות ורמז תפילות, נוכח בלחניו. נחשב לעילוי ומשפיע בתחום. הג׳ז שלו טבול בנשמה יהודית. או שמא ההפך. לאלבום שלו קרא ״אמן״.

עכשו כשהלב מפוחד הוא זועק ״בואי אלי גאולה…״

אני חובבת ג׳ז. לאחרונה חזרתי מפסטיבל הג׳ז באילת והבנתי שלמוסיקה חוקים משלה, ועוד יותר לג׳ז. הוא מתגמש, מתחבר, משתנה. מתאים עצמו לזמן ולמקום ולנושא. ויודע להשתלב בכל מיני ז׳אנרים גם נטע ברזילי ושירה פרסית של לירז צ׳רכי עם ג׳ימבו ג׳י מצאו עצמם מדברים בשפת הג׳ז בפסטיבל אילת.

מבנה מוזיאון רמת גן יפה ומיוחד אדריכלית. בחזיתו ״עמדה״, עבודתו של מיכאל סגן כהן משנות ה90. (עמדה היסטורית זו שימשה הגנה על העיר רמת גן במלחמת העצמאות) באולם המרכזי מוצגת תערוכה בנושא ״נוטוק״ של אמירה זיאן. המוזיאון מציג עצמו ״נעים מאוד אני מקומי״. דלפק מזכרות ואוירה תרבותית. בעבר כשנפתח המוזיאון לאומנות ישראלית, הוצגה בו תערוכה על יונה וולך ועבודות של מיכאל סגן כהן ואחרים. ואף אני זוכרת שהתקיימו חוגי אומנות לילדי העיר בהשראת מוסיקה שנוגנה.

המבנה ברוטליסטי מודרני נבנה בשנות ה30, שימש בעבר כמפעל למרצפות. עם השנים הוזנח ונבלע לתהומות השכחה ולאחרונה שופץ והוא ניצב כאבן דרך מרשימה בסמוך לשכונת שיכון ותיקים הירוקה וכביש  אבא הלל הסואן שמגיע לקניון הראשון בישראל...

דניאל זמיר, בחליפה אפורה וחולצה לבנה, שר.

המוסיקה שלו לוקחת אותי לסמטאות ילדותי בירושלים ניגון אדמורי חב״ד שחברו לברי סחרוב ואביתר בנאי, מותח את מיתרי הלב. באמצע, פניה חדה, למועדוני הג׳ז של ניו יורק. בתחילת כל קטע נדמה שאני מזהה את המנגינה ואז היא חומקת ולובשת צורה אבסטרקטית. צמאה נפשי כמהה נפשי. הוא שר ומנגן. וירטואוז. אצבעותיו זריזות ובטוחות על הסקסופון.

סקסופון ככלי נשיפה אחרים, הוא גם כלי נשימה. וכלי של הנשמה. יש לצליליו עומק ואורך רוח וריאות בריאות ונשמה יתרה. דניאל מפליא בקטע סולו ואחריו הגיטרה של עומרי בר גיורא בסולו. ואז הוא מוריד הילוך, הולך לאחור ומלווה אותו ב״אנדר״.

הוא שר: ״צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי  בארץ ציה ועייף לי היא מים. ימה  מה ימה ימה מה. בכי ונהי והתרוממות רוח. אייי אנהההה ימה ימה. ברוח חסידית שהזכירה לי ביקור בקרקוב בפסטיבל מוסיקה יהודית, בכל קרן רחוב ניגנו כליזמרים ניגונים דומים, על אף שהם לא בהכרח יהודים. הם מוסיקאים והניגון הזה חוצה ארצות וימים ודורות. דניאל מספר כי הרבי מלובביץ חיבר את הניגון הזה ומי שלימד אותו זה שש דורות לאחור. והניגון הזה מלטף את הלב.

צמאה נפשו למוסיקה

השילוב של הטקסט היהודי עם הסקסופון והציציות הרוקדות, חליפה של תלמיד ישיבה חולצה לבנה, נעלי נייקי וכיפה ענקית, מספר את הסיפור. נפש יהודי הומיה. הקהל נרגש ונענה לשורת המקהלה הוא שר מנגן ומספר. מוסיף פרשנות ״אם אתה בטעות פותח טלוויזיה חושב שהכל רע ויש שנאה ובעצם הכל טוב והכל בצ׳יל ויש אהבה. בואי נשיר ביחד כמו שהרבי שר״ והקהל, מצטרף. רגע של התעלות רוחנית

כאילו הארץ היא מים זכים למדבר ציה. שוב ושוב הוא שר ימה ימה, רפטטיבי. ברוב שירה וזימרה תבוא הגאולה, אומר דניאל

המוסיקה מרפאת…ומפליא באצבעות זריזות על הסקסופון ובר גיורא מהפנט על הגיטרה ויש ביניהם תקשורת מרומזת בהטחת ראש, בהרמת גבה.

המיקס הזה הנון שלנטיות, השליטה בכלי והמסר מהלב מרימים את הרוח. ויש ציווי ״להיות שמח״, והביחד מרנין, פחות בלו בלוז. ויותר תקוה. הוא מוסיף מילים מהמקורות  ״אני רוכב על חמור משתדל שלא ליפול…״ חמורו של משיח, אני תוהה. הקהל שבוי. גם גבוהי המצח מוחאים כפיים ונענים להצטרף למנגינה.

בסוף מתגנב ניגון מוכר ״להיות עם חופשי בארצנו״, וחומק ובא

״מה קרה לי מה היה לי. אלפוני הצילני נא״. מתוך הדאגה באה נחמה. מארץ ציון הוא בורח למרתפי הג׳ז בניכר. מג׳נגל מחסידי ״אפילו בהסתרה שבהסתרה״. מילים עוצמתיות יושבות אצלו בטבעיות עובר לאיצ׳יקדנננננה. דיגידיגיטםםםם (כמו בשיר של אתי אנקרי). יש לו שליטה מלאה וחופש מוחלט הוא נינוח ונעים לו עם עצמו עם הכלי ומול המיקרופוןֶ.

בוודאי גם שם נמצא השם יתברך ואז הוא הופך לקול של ״השם״. יש לו חוש הומור ותזמון מדויק להזמין את הקהל להצטרף. הנגינה שלו מרשימה האצבעות רצות על הכפתורים והמוסיקה זורמת. היו רגעים שנשף ארוכות מצאתי עצמי נושמת גם בשבילו.

שיר לתינוק שנשבה. שיר אהבה אמיתית לכל מי שאיתי

שיר למתוק שנולד בסתו . שיר לאהובתי שאיתי

שיר שמודה לעולם שיר שמשאיר את הרע

ומחכה לשקט שאחרי הסערה.

שיר לחיצים שבליבי

שיר לסליחה לטעות שרק קירבה אותי למהות.

שיר לאהבה…ורועי בר גיורא בסולו.

שיר לסליחה לטעות שרק קירבה אותי למהות. שיר לאהבה…

המוסיקה שלו לוקחת מפה ומשם מערבבת נשמה, רוח ונשימה ויוצא תבשיל עונג שבת. שניהם דניאל זמיר  ועומרי בר גיורט, יחד ולחוד, כמו מתהלכים על מרבד קסמים, מסונכרנים מכבדים נוכחים. זה הזמן לאהבה.