על הדרמה הטלוויזיונית עוולה / רון גרא

 

 

עוולה היא דרמה  שעשתה לפני למעלה מ50 שנה לערוץ הראשון . היא מבוססת על סיפור ריאליסטי, היסטורי וסאטירי. הסיפור מגולל דרמה אנושית מורכבת וההתמודדות לאור מצב קשה. הסיפור נוגע גם בהיבטים של ה"יהודי החלש" המתרפס בפנני השליטים הטורקיים, חוסר הדמוקרטיה והאחווה בקומונה והתייחסות מגדרית למעמד האשה. הדמויות מוצגות על הטוב והרע שבהן ואינן סטראוטיפיות.

הסיפור הוא אירוע אמיתי משנת 1918, חודשים ספורים לפני גירוש התורכים. הצבא האנגלי שלט בדרום הארץ ואילו במרכז ובצפון עדיין שלטו התורכים. בקומונה בת. ארבעה אנשים, שלושה גברים ואשה אחת, במקום נידח ליד כפר סבא, הגיע בלילה גשום קצין דובר גרמנית, רעב ורטוב וביקש מקלט. הוא מגלה שהוא למעשה אנגלי הבורח מהשלטונות התורכים. הדילמה המרכזית: להסגירו לתורכים או לתת לו מחסה ולהסתכן בכך שיתפסו ויהרגו אותם ואת משפחותיהם. המספר בורח מהכרעה. החברה נוקטת עמדה מוסרית ומתנגדת להסגרה. חבר אחר שהתפאר בידיעת האנגלית שלו שהתבררה כבלתי נכונה שותק. והחבר הרביעי רץ ומסגיר את הקצין, בטענו שאינו מוכן לסכן את כולם.

הקצין האנגלי הוא בעל תכונות נאצלות, ענו ונימוסי. הוא מבין את פחד היהודים להיתפס, אך גם מעריך את יחסם ההוגן של שוביו התורכים, ומאשים את היהודים בגניבת שעון הזהב שלו. עמדת ברנר מתנגדת להסגרה, מאכזבת מהתנהגות היהודי הפוחד מן התורכים. הוא ציפה להתנהגות שונה מ"היהודי הגלותי". הוא ציפה ליהודי הגאה בלאום שלו ומתמודד בגו זקוף עם השליטים התורכים.

ברנר גם מקעקע את איפיון הקומונה כגוף מלוכד עם ערכי שיתוף ואחווה. שניים מהם נמנעו מי יכריע, והשלישי הלשין על דעת עצמו. החברה נתפסה כאשה רומנטית שאולי הקצין מצא חן בעיניה, ודעתה אינה נחשבת. היא עסוקה במטבח,  הגישה לו עדשים ו"עיניה שעששו מעשן הכיריים הבריקו".

חברי הקומונה שהואשמו על פי השמועה בגניבת שעון הזהב מאשימים אותו כ"בוי אנטישמי" ובכך מסירים מעצמם את האשמה או לפחות מנסים להקל בה.

הסיפור מסופר בהגזמה אירוניה: "השמים נפלו על ראשינו", "אבלים היינו אוננים", "שפלים אנו ראויים להקרע חיים", "אסון שכזה.

האירוניה מתבטאת בכך שהמציאות עומדת בניגוד להצהרות האידיאולוגיות. הם רוצים בשלטון האנגלים במקום התורכים אך בפועל עוזרים לתורכים ע"י ההסגרה. צביעותם: כשהציג עצמו כגרמני התנהגו עמו בכבוד מפחד השליטים. אך לאחר שהתוודה שהוא אנגלי "חבר" מיהרו להסגירו.

קשה שלא לזכור את הדילמה שעמדה לפני גויים שהסתירו יהודים במלחה"ע השניה וסיכנו את חייהם וחיי משפחתם. אומץ רב ואנושיות  היו דרושים לכך. יהודים רבים חבים את חייהם לאנשים אצילים אלו שהתגברו על הפחד ופעלו עפ"י צו ליבם ומצפונם.

הסרט: הפסימיסט טוען שהאנגלים לא יגיעו , העולם שתק כשהתורכים טבחו בארמנים.

בסרט יש רמז לרומן אהבה בין האשה ואחד הדיירים. בסרט הקצין מפחד מהם. האשה עסוקה במטבח, מגישה לקצין אוכל חם, הוא מורעב ואוכל בזריזות. האשה מטפלת בו ומציעה לו את מיטתו.

לבסוף הקצין הוסגר, יש ריב בין חברי הקומונה. בסרט האנגלי מדבר עברית, מספר איך ברח מהברמנים, וטוען שהאוכל אצל היהודים לא היה טעים.

הם סיפרו שהתורהים התנהגו עימו בעדינות רבה, הם מנסים להשקיט את מצפונם.

ברנר מתגלה כאן בדרמה כאוהב אדם.  בדומה לגיבורו הידוע אברמזון, שחמל על זונה שרצתה רק מעט יי"ש ולחם וסופו שנתן לה את משכורתו. בבואת האישה המסרבת להסגיר את האנגלי מביאה אותה לשלם מחיר כבד בהתנכרות ואיום כלפיה.

מבחינה קולנועית הסיפור נאיבי, ובסיסי מאוד. אך בהחלט נושא מסר משמעותי מבחינה ספרותית ואנושית כאחת.

 

 

בימוי: טום לוי 40 דקות 

שחקנים: טוביה צפיר, גבי אלדור, שבתאי קונורטי.