על הסרט משחק מסוכן / ראובן שבת

למרות שהסרט משחק מסוכן קיבל לא מעט שבחי ביקורת וצופים, אני חושב אחרת.

העלילה –מאתר ומפצח מעקבים ואיומי סחיטות, משכיר את שירותיו לצעירה מסתורית שחשפה סוד אפל בחברת פיתוח של מוצרים חקלאיים מתקדמים מאוד.

מכאן ואילך מתפתלת העלילה אומנם באופן מותח, אבל עם השקות להמשך צפוי מדיי.

נכון שיש מתח רב בעלילה, נכון שיש דינמיקה קולנועית קולחת.

אבל הסרט חסר נשמה. הוא קר מדיי מנוכר מדיי ולכן זולג לבסוף לבור הסתמיות לשמה.

"זה הכל סתם".

בסופו של דבר, בדומה ובהקבלה ברורה לעולם הפוסט מודרני של ימנו.

הגרעין הוא ניכור של כסף ומעט מין. רעיונות של שקרים הדדיים ובריחות ממציאות מורכבת.

לכן זה מותאם כנראה לצופים ולמבקרים בני זמננו.

אין כאן עקרונות. אין תימה מובילה.

יש רק עלילה עם פיצוחי על וטכנולוגיות חדשניות.

אבל כל זה שקרי. כוזב. נטול נשמה בכללותו.

השחקנים הראשיים אומנם מצלחים די באותנטיות להעביר את המסר.

אבל בשונה מסרטי הריגול של שנות השבעים שאותם מנסה איכשהו הסרט הזה לחקות, אין במשחק מסוכן נפח רגשי משמעותי, וגם לא איכות של דיאלוגים ,שיח או קרבה, הכל כמעט מכאני, טכנולוגי ומרוחק.

כוונת יוצרים? לא רק זאת תפיסה מהותית.

כסרט ועוד סוגים מהסרטים הללו עדיף להתרחק. הם אינם מוסיפים להנאה הקולנועית ובוודאי לא האסתטית שלנו.

בימוי: דויד מקנזי 112 דקות

שחקנים ראשיים: ריז אחמד  לילי ג'יימס  סם וורת'ינגטון