חווית קריאה- ספריו של המשורר חיים ספטי/ אביחי קמחי

קראתי את שלוש הספרים של חיים ספטי: "דו"ח על יתרת הנפש", "הזמן קורס ניתך" ו"האהבה הלבנה".

הספרים העניקו לי חווית קריאה עמוקה והם העשירו את עולמי התרבותי, הספרותי והפואטי. שלושת הספרים שונים מהותית, אם כי ניתן למצוא ביניהם קווים מקשרים, אך זאת אני משאיר לחוקרי ומבקרי השירה. אומר רק כך, "צער עמוק" מוסתר בלב המשורר מלווה את שירתו וכן בולט העיסוק במוות מכל זווית אפשרית. אין אני יודע לומר האם העיסוק במוות נובע מחרדה עמוקה, או מאומץ לב ואולי שניהם גם יחד.

השמות אותם בחר חיים לספרים, מצוינים בעיניי ומעידים על התוכן. הספר הטוב יותר בעיניי הוא "דו"ח על יתרת הנפש", שהוא הראשון שפורסם.

כאמירה החלטית אני יכול להגיד שחיים ספטי משורר ברמה מאד גבוהה ולא פעם שירתו נשגבת וראויה לחשיפה רחבה.

יצירת שירי שלושת הספרים היא דבר מרשים ביותר ומעיד על כישרון רב, עושר אין סופי של השפה העברית ודמיון רב.

השירים הם מקסם המשלב לוגיקה וליריקה.

לא פעם השירים דורשים מאמץ אינטלקטואלי של הקורא.

השיר "אל השירה הגדולה" מגדירה לדעתי את מהותו של חיים ספטי כמשורר ויש בו אמירה מאד אתגרית וגם ביקורתית.

אמנה כאן את השירים אליהם התחברתי במיוחד:

בספר "דוח על יתרת הנפש" השירים בעמודים: 86, ,11,16,19,28,32,42,43,48,56,61,66

בספר "הזמן קורס, ניתך" השירים בעמודים: 11, 14 ,26, 46, 94, 96, 102, 109

לגבי הספר "האהבה הלבנה" אותו קראתי בעבר אציין מבין רבים שיר אחד שהרשים אותי במיוחד והוא "ובליבי היית שיח פרא".

הערה: אינני "מתחבר" לסוגת הפואמות, אך שמתי לב שספטי מיומן בכתיבתם. אולי באחד הימים אשתמש גם אני בסוגה זו לאור השראתו.

עצה: אני בטוח שספטי ממשיך לכתוב ובטח מתכנן ספר נוסף. אילו אני במקומו הייתי שוקל לפרסם ספר שיכלול שני שליש של שירים (משלושת הספרים (הטובים ביותר שבהם) ועוד שליש שירים חדשים. למשימה זו הייתי בוחר עורך/עורכת שיודע "לחתוך בבשר החי".