מאמר:
על הרומן הבנקאית מנאפולי /אריק בלום
– סיפורה של בנבנידה אברבנאל מאת זהבה חן-טוריאל (ספרי ניב)
"קשה לי לדמיין את מה שגרמו אבות אבותיי מהכנסייה הקתולית לעמכם" (עמוד 138).
"הבנקאית מנאפולי" הוא רומן היסטורי מרתק על הישרדות ותקומה, על בוגדנות ונאמנות, על ייאוש ותקווה, על בדידות ומשפחה ועל חברות ואהבה, סיפור המעלה מנבכי ההיסטוריה את אחת הנשים היהודיות המשפיעות במאה ה-16, דמות שהיא חלק חשוב בפאזל של עברנו.
הספר נפתח בקריית נורדאו, נתניה בשנת 1980 בטקס רוחני-שמאני, שבו ברכה משתתפת, טקס שהשפיע על המשך דרכה בחיים, לאחר שבן הזוג מחליט לעזוב אותה. "למה היא התכוונה כשציוותה עליי לחפש את מקורות שמי?" (עמוד 10).
עקב אהבה נכזבת ולאחר מות אביה מחליטה ברכה אברבנאל - חוקרת אומנות הרנסנס ומומחית ביצירותיו של אניולו ברונזינו, אומן החצר של בית מדיצ'י, בתם של שורדי שואה מסלוניקי ומפירנצה - לנסוע לפירנצה כדי לפענח את הסודות שאפפו את חייה.
במהלך מחקר חובק עולם היא מגלה את שורשיה וחוקרת את סיפורה של בנבנידה אברבנאל, שקשורה אליה בקשרים עמוקים. המסע של ברכה הוא מסע של גילוי, בו נשזרים מתח, דרמה, דמויות מרתקות ואהבה חדשה.
האם המחקר הזה ירפא את ברכה מטראומת אובדן קשה המשפיעה על אישיותה ומצב רוחה?
"... שני גברים מתים, הראשון היה אביה שאליו הייתה כל כך קשורה, והשני ירון, חבר ילדותה שנהרג במלחמת יום הכיפורים" (עמוד 12).
ברכה היתה בת יחידה, יתומה מאם מגיל צעיר, ובת לשורדי שואה ומחנה אושוויץ.
ירון היה חבר ילדות, גם הוא בן יחיד לשורדי שואה, וחיו באותו מושב – מושב שלח.
הרומן מתאר אהבה גדולה שהסתיימה בטרגדיה, כאשר ירון נפל בקרבות רמת הגולן.
נושא השואה וזוועות ד"ר יוזף מנגלה במחנה אושוויץ מוזכרים גם בהתייחסות לדודה אלגרה, שחשפה בפני ברכה מידע שהוסתר מפניה כל השנים, ובין היתר סיפרה לה שהם נצר למשפחות שהגיעו לאיטליה לאחר גירוש ספרד.
בשנת 1981 ברכה טסה לפירנצה שבאיטליה בניסיון להתחקות אחר משפחתה, משפחת אברבנאל המפוארת שהיתה קשורה לבית המלוכה, בית מדיצ'י, ובניה היו בנקאים חשובים, בני משפחה שגלו מספרד לאיטליה בגירוש ספרד ב- 1492, והיא נעה והגיעה לכל המקומות שבהן שהתה המשפחה.
"משפחת אברבנאל הייתה משפחה יהודית חשובה, ובין המשפחות היהודיות במאה ה- 16 שתרומתן הייתה גדולה ומשמעותית לכלכלת הממלכות באיטליה בתקופת הרנסנס" (עמוד 47).
פעילות המחקר של ברכה בפירנצה מתוארת במקביל לסיפור המופלא המתאר את פעילותה של בנבנידה אברבנאל ומשפחתה, והרומן נע לסירוגין בין תקופות עבר והווה.
הרומן חוזר בזמן לפירנצה בשנת 1539, לארמונם של בני משפחת מדיצ'י, לחתונה בין בתי מלוכה, ולאיסור של יהודים להיכנס לחתונה שהתקיימה בכנסייה, אלא אם יתנצרו ויוטבלו.
הטקסט מציג את הפוליטיקה, התככנות ואורח החיים הראוותני של משפחת המלוכה.
בנבנידה יצרה קשר קרוב ואוהב עם אלאונורה, דוכסית טוסקנה, כאשר בעלה, שמואל, היה איש הכספים ויד ימינו של שליט נאפולי, תפקיד שקיבל בירושה מדורות קודמים של אנשי כספים בחברה הגבוהה.
הרומן חוזר בזמן לשנת 1534, ומציג את בנבנידה אברבנאל, אחייניתו וכלתו של דון יצחק אברבנאל, והגעתה עם משפחתה לממלכת נאפולי. הם התגוררו בארמון מפואר.
קסמה האישי, השכלתה ועוצמתה הכלכלית הופכים אותה לאישה היהודייה החשובה ביותר בממלכות נאפולי, פירנצה ופררה, והיא מונתה למחנכת ובת הלוויה של הנסיכה אלאונורה שהתגוררה בביתם עד לנישואיה. "חדר האירוח הגדול שימש מקום מפגש לאנשי רוח נוצרים ויהודים מבאי ביתם של הזוג אברבנאל" (עמוד 64). בביתם היו גם כלי קודש יהודים עשויים מזהב, בנוסף לתמונות ויצירות אומנות רבות ומגוונות. אצילי נאפולי מנעו מהאינקוויזיציה לפעול באזור שליטתם.
ברקע מתבצע גירוש של יהודי נאפולי בצו של קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ושמואל, בעלה של בנבנידה היה בתפקיד ראש הקהילה היהודית. אצילי נאפולי היו זקוקים מאוד לכספו של הבנקאי העשיר, והצליחו לשכנע את הקיסר לבטל את גירוש יהודי נאפולי.
דון יצחק ארבנאל היה בשיא הצלחתו וכוחו כשר האוצר בחצר מלך ספרד בשנת 1490, והתגורר בבית מפואר. הוא הבין שחשוב להעניק השכלה רחבה לבניו, השכלה חילונית בשילוב לימודי קודש, והסכים להעניק באופן חריג גם לבנבנידה אברבנאל, אחייניתו הסקרנית והמוכשרת, השכלה דומה.
"באותם ימים לא היה מקובל שבנות תלמדנה לימודי קודש או לימודים כלליים, אולם בנבנידה הייתה שונה מבנות משפחתה" (עמוד 107).
ברקע לפעילותו התחזקה שליטת הכנסייה והאינקוויזיציה, וגם התפשטה מגפת דבר שכילתה מיליוני בני אדם ברחבי אירופה, והיהודים הואשמו בהרעלת בארות שגרמה למחלה.
דון יצחק ארבנאל הבין שהשנאה תגיע גם אליו, ובאישון לילה הוא ברח עם משפחתו לנאפולי, וגם שם המשפחה חוותה טרגדיה אנטישמית קשה – לא אחשוף ספויילרים. "הכנסייה התחילה לנצר את הילדים בהמוניהם כדי לאלץ את משפחותיהם להתנצר בעקבותיהם" (עמוד 124).
בנבנידה אברבנאל ובעלה, שמואל, נאלצו לעבור עם משפחתם מנאפולי לוונציה בשנת 1541 כאשר האינקוויזיציה הגיעה לנאפולי, והחלו פרעות ביהודים. "עזיבתם התרחשה מייד לאחר פרסום הצו של הקיסר קארל החמישי, שחייב את היהודים לשאת טלאי על בגדיהם" (עמוד 159).
מוונציה הם נאלצו לעבור ביחד עם יהודים עשירים אחרים אל דוכסות פררה, בין נאפולי לוונציה, כאשר השנאה ליהודים הגיעה בהמשך גם לשם.
בנבנידה חוותה משבר בנישואיה, אך ידעה לחלץ את עצמה על ידי חיזוק שליטתה בעסקי המשפחה, והקימה אימפריה כלכלית למורת רוחם של הרבנים, שלא תמכו בפעילותה העסקית של אישה שפעלה במרץ גם לאחר מות בעלה. "בנבנידה הפכה אט אט לאישה היהודייה החשובה ביותר בפררה ובעולם היהודי באירופה" (עמוד 174).
בנבנידה חזרה לפירנצה בשנת 1548 אל ארמונה של אלאונורה, שקיבלה אותה באהבה רבה, והיא סייעה לאלאונורה להתחבב על אזרחי הממלכה באמצעות עצתה לקידום חינוך והשכלה.
היא הקימה בפירנצה רשת של בנקים, ופיתחה שיטה יעילה ובטוחה להעברת כספים, והתמודדה עם אתגרים בתוך משפחתה ובתחרות עם אשת העסקים היהודייה בת לאנוסים, חנה גרסיה מנדס מפורטוגל.
"שתי נשים חכמות, אלמנות ועשירות כקורח, שבעליהן סמכו עליהן לגמרי ושהיו להן אימפריות כספיות חובקות עולם" (עמוד 196).
רדיפת יהודים ושריפתם על המוקד בשנת 1556 באנקונה מתוארת בהמשך, כאשר דונה גרסיה החליטה להילחם באפיפיור באמצעות הסולטאן הטורקי, וגם בנבנידה הצטרפה בזהירות למאבק באפיפיור וחששה ממה שצפוי לה ולאחרים, והתנגדה לפעילות האגרסיבית של דונה גרסיה.
מי ניצח במאבק הזה בין השתיים, וכיצד הגיב האפיפיור?
ברכה הצליחה במחקר המקיף שביצעה בעבודת הדוקטורט שפירסמה בשנת 1984 לסגור מעגלים ולחשוף
מידע היסטורי חשוב על בנבנידה ועל פועלם החשוב של בני משפחת דון יצחק אברבנאל.
בחלק האחרון של הספר מוזכר דוד הראובני, שר צבא ממלכת חבר היהודית, נביא שקר ואיש הזוי שרצה להביא גאולה לעם ישראל, בשלב מסוים קיבל סיוע מבנבנידה בשנת 1523, וגורלו היה רע ומר לאחר שנפגש עם האפיפיור.
נושא נוסף מיוחד ומרתק המוצג בחלק האחרון של הספר, מתאר את האנוסים מגלי העולם ואנוסים פיראטים, שחלקם צאצאי משפחת אברבנאל. "יש הטוענים שדון יצחק אברבנאל היה הראשון שממש הפקיד סכום כסף גדול למסע של קולומבוס... סיפור מרתק על דוד אברבנאל שהיה שודד ים, פיראט של ממש. היית מאמינה?" (עמוד 246).
מעבר לסיפור המשפחתי-האישי, הרומן מתאר תהליכים היסטוריים-פוליטיים משמעותיים, ואת אורח החיים של המעמד הגבוה בספרד ובנאפולי, ואת היהודים העשירים שתמכו וליוו את האצילים ומשפחת המלוכה, כאשר ברקע הכנסייה הקתולית רדפה את היהודים באמצעות האינקוויזיציה הנוראה.
החברה היהודית המתוארת ברומן היתה חברה גברית, שובניסטית-פטריאכלית, כאשר מעמד הנשים היה נחות, נשים לא היו זכאיות לירושה, ומרבית הנשים לא זכו לחינוך ולהשכלה כמו הגברים.
נשים גם לא רכבו על סוסים, והדבר נחשב לא מוסרי.
הרומן מתאר את הלוואות הענק של אנשי הכספים היהודים לטובת מפעלי הבנייה והאדריכלות היומרניים של מעמד האצילים, והתשלום לאומנים שציירו על קירות ותקרות היכליהם.
מדובר בשליטים ובעלי הון שאהבו מאוד אומנות ותרבות, לעומת בעלי ההון בחברה המודרנית של ימינו שסוגדים לכסף ולמניות שיש להם בבורסה. הארמונות המפוארים מתקופת הרנסנס הפכו לאתרי תיירות בימינו.
הרומן מתאר מדיניות של הכנסייה בימי הביניים לשליטה על ההמונים, שקיימת עד עצם היום הזה במגזר הדתי-חרדי בישראל, כאשר שימור בורות ומניעת ידע מהנתינים, גורמת לאותם המונים להאמין בצורה עיוורת בשלטון הכנסייה. ספרי מדע בכל התחומים הוחרמו על ידי הכנסייה מהיהודים ונאסרו לקריאה.
קטע מאוד מרגש בספר מתאר את המפגש של ברכה עם אנג'לינה, נצר למשפחת חסידי אומות עולם, משפחה שהסתירה בחווה שלה יהודים בתקופת השואה, והחשש מהנאצים שהיו בסביבה.
"הוריי לא היססו לרגע, הם הסתירו אותם ואת שני ילדיהם הקטנים עד סוף המלחמה..." (עמוד 90).
הפרקים של היסטוריית העבר לא מוצגים בסדר כרונולוגי, מה שמעט מקשה על הבנת הקשר בין הדמויות.
הרומן מתאר גם בקצרה התמודדות עם טראומת שכול בעקבות נפילתו של חייל צעיר במלחמת יום הכיפורים, ובהמשך מוזכרת גם מלחמת שלום הגליל, ונושא זה לא נראה קשור לנושא העיקרי של הספר.
הספר מזכיר מאוד בסגנון הכתיבה, בתוכנו ובדרך כתיבתו את הספר המרגש: "הנשים של טרואל", שכתבה זהבה חן-טוריאל.
שפת הכתיבה יפה, התוכן מסקרן ומרתק, ואני, שאוהב היסטוריה וגם רומנים משפחתיים, אהבתי מאוד את השילוב של השניים לאורך כל הספר.
גם ברכה זכתה בהיכרות ואהבה במהלך עבודת המחקר שביצעה.
חותם משפחת אברבנאל הוא אוביקט חשוב המלווה את כל הרומן, וליווה את בני המשפחה במשך מאות שנים במקומות שונים ברחבי העולם.
בסיום הספר מופיע מידע על שושלת המשפחה, וכן רשימה ארוכה של תאריכי אירועים חשובים, מה שמוכיח את מורכבות הספר, ואת הרמה המקצועית הגבוהה של המחקר שביצעה זהבה חן-טוריאל.
זהבה חן-טוריאל היא בוגרת לימודי היסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה ( אוניברסיטת תל אביב), מחזיקה בתואר שני במדעי היהדות בדגש על לימודי האישה, בוגרת מכון מנדל למנהיגות חינוכית במסלול של מלווים פילוסופים לתכניות חינוך. בעבר מנהלת מרכז מנהיגות ואזרחות במכון לאיכות השלטון, עוסקת שנים רבות בחינוך לדמוקרטיה, בהובלת יוזמות אזרחיות ובפיתוח תכנים חדשניים בתחומים של אתיקה ואיכות שלטון, חיים משותפים, מגדר ומנהיגות.
זהבה חן-טוריאל, מחברת "הנשים של טרואל" וספר הילדים "אגדה ספרדית", מעלה בקדמת הבמה את סיפורן של הנשים היהודיות ממגורשי ואנוסי ספרד ופורטוגל ומספרת לנו מחדש את הסיפור שלנו.
אני ממליץ על הספר המרגש הזה לכל מי שמעוניין להכיר את ההיסטוריה ואורח חייהם של יהודי ספרד במשולב עם רומן משפחתי מרתק המשתרע על פני מאות שנים.
