שיר:

יהו-חנן / רוני אקריש

זֵכֶר יָקָר לִבְרָכָה בְּיִשְׂרָאֵל

אֲשֶׁר נָשָׂא עַמּוֹ בְּאֶרֶץ צִיָּה וְיָגוֹן,

כְּשׁוֹמֵר עַל־מִשְׁמֶרֶת לֵילוֹת עוֹלָם,

וְגַחֶלֶת עֵדוּת שָׁמַר בְּקִרְבּוֹ.

מִלֶּחֶם הָרִים נִזּוֹן וּמֵרוּחַ חֶבְרוֹן,

וַיֵּלֶךְ בָּאֹפֶל וְלֹא מָנַע צַעֲדוֹ,

וְנַפְשׁוֹ כְּלִי־אֵשׁ נוֹצֵר דָּבָר חָרוּת,

אֲשֶׁר נִתַּן לָאָרֶץ וְלֹא שָׁב רֵיקָם.

וַיִּבֶן בֵּיתוֹ בְּצֵל כַּנְפֵי מָרוֹם,

וַיָּשֶׂם שָׁלוֹם עַל־בָּנָיו כְּאוֹר בֹּקֶר,

וְהַנִּסָּיוֹן בַּסֵּתֶר כָּבֵד עָלָיו,

כְּרוּחַ דִּין סוֹבֶבֶת יְרִיעוֹת אֹהֶל.

יְהִי שְׁמוֹ חָקוּק בְּלֵב הַחַיִּים,

וְיָנוּחַ עַל־מִשְׁכָּבוֹ אַחַר יְגִיעוֹ,

וּבְכִי הַנּוֹתָרִים יַעֲלֶה אַחֲרָיו,

תַּחַת שָׁמַיִם שֶׁבָּהֶם הַלֵּב דָּמַם.