שיר: 

עַלְמָה הַנִּשְׁקָפָה בָּרָה כַּשָּׁחַר /אפרים לוצטו

עַלְמָה הַנִּשְׁקָפָה בָּרָה כַּשָּׁחַר

נַפְשִׁי חַתָּה מִמֵּךְ הָלְאָה בוֹרָחַת

לֹא כֵן אָמְנָה חוּשִׁי שֶׁאֵין לוֹ שָׁחַר

כִּי בָךְ עָלֵז עַל־רֹב שָׁלוֹם וָנָחַת.

הִנֵּה צַוָּארֵךְ צַח מִצֶּמֶר צַחַר

עָרֵב רֵיחַ אַפֵּךְ מִכָּל־מִרְקָחַת

אַךְ בִּגְלָלְךָ הַחֵשֶׁק בָּא, וַיִּחַר

עָלַי אַפּוֹ, כִּמְעַט אָמוּת לָשָׁחַת.

תַּתִּי לִבִּי לָתוּר וּלְבַקֵּשׁ חֵפֶשׂ

אַךְ בִּשְׂעִפַּי תּוֹעֶה עַד־כֹּה הִסְכָּלְתִּי

אִם מִשְׁפָּטִי אַטֶּה הֵנָּה אוֹ הֵנָּה.

“הוֹלֵךְ אַחַר עֵינָיו חוֹמֵס הַנֶּפֶשׁ.”

אוּלָם אִם זֹאת אַקְשִׁיב יָפְיֵךְ חִלָּלְתִּי

וְאָנָה לִי חַיִּים אִם לֹא מִמֶּנָּה.