סיפור:

סיפור עניותו של רבי אלעזר בן פדת  / תלמוד בבלי מסכת תענית

רבי אלעזר בן פדת היה נתון בדוחק ובצער גדול. הקיז דם ולא היה לו מה לאכול. נטל ראש של שום ואכלו, חלשה דעתו ונרדם. הלכו חכמים לשאול בשלומו וראו שהוא בוכה וצוחק, ויצאה קרן אור ממצחו.

כשהתעורר, שאלו אותו: "מדוע בכית וצחקת?"

אמר להם: "שהיה הקדוש ברוך הוא יושב עמי, ושאלתי אותו: 'עד מתי אצטער בעולם הזה?'"

אמר לי: "אלעזר בני, האם נוח לך שאהפוך את העולם מתחילתו? אולי תיפול בשעה של מזונות (כלומר, אולי במזל של בריאה חדשה תיוולד עשיר)."

אמרתי לפניו: "כל זאת (להפוך עולם שלם) — ואולי?"

שאלתי אותו: "האם השנים שכבר חייתי הן הרוב, או אלו שעתיד אני לחיות?"

אמר לי: "אלו שכבר חיית."

אמרתי לפניו: "אם כך, איני רוצה (שתהפוך את העולם)."

אמר לי הקדוש ברוך הוא: "בשכר שאמרת 'איני רוצה', אתן לך לעתיד לבוא שלושים ושישה נהרות של שמן אפרסמון טהור, כנהר הפרת וכהידקל, שתתענג בהם."

]פו

אמרתי לפניו: "וזהו בלבד?"

אמר לי: "וכי לחברך מה אתן? (כלומר, אם אתן לך יותר, מה יישאר לצדיקים אחרים?)"

אמרתי לפניו: "וכי מאדם שאין לו אני מבקש? (כלומר, האם חסר לקדוש ברוך הוא עושר לתת לכולם?)"

הכה הקדוש ברוך הוא במצחו של רבי אלעזר בחיבה ואמר לו: "אלעזר בני, חיציי (מזלי) ניצחוך."