על דמוקרטיית הריבון עם חיים פדידה / ראובן שבת

כשהאנליטיקאי וההוגה, חיים פדידה, עלה ממרוקו, הוא הבין שהחיים הם לא רק ציות לסמכויות, שיש מקום לחופש מחשבה ודיבור, שנים של חשיבה רציונלית ואהבה עזה לחופש שהדמוקרטיה מאפשרת. בספר הגות חדש הוא בוחן את כשלי הדמוקרטיה המודרנית ומציע את "דמוקרטית הריבון" מודל שלטוני חדש בה יש יותר כוח לציבור!

המשבר הפוליטי המתמשך, מערכות הבחירות התכופות, השחיתות הגואה ותחושת אובדן הדרך אינם גזירת גורל – הם תוצאה של "באג" במערכת ההפעלה של המדינה. בספר הגות חדש, "דמוקרטיה על פי תהום", מציג חיים פדידה תזה מפתיעה: הבעיה אינה בפוליטיקאים, אלא ב"מתכון" שמייצר אותם שוב ושוב. פדידה, איש מחשבים ואנליטיקאי, ניגש לבעיות הבוערות של ישראל – מהפטור לגיוס ועד יוקר המחיה – לא כפרשן פוליטי, אלא כמתכנן מערכות. באמצעות ניתוח לוגי, הוא חושף כיצד השיטה הנוכחית לוקה בניגוד עניינים מובנה למשל ח"כים שמפקחים על עצמם, נכנעת לעריצות הקואליציה, ומעוותת את רצון הבוחר באמצעות חוקים כמו "בדר-עופר" ואחוז החסימה.

הבשורה: לא עוד ימין ושמאל, אלא מרכז מול שוליים בניגוד לשיח המקובל; החלוקה האמיתית אינה אידאולוגית, אלא מבנית: המרכז השפוי מול השוליים הקיצוניים. הפתרון המוצע בספר הוא , "דמוקרטיית הריבון". מודל שלטוני חדש.

ספר מעט על עצמך וכיצד ומדוע הגעת דווקא לכתיבה עיונית?

מאז שאני זוכר את עצמי, נטיתי לנתח כל תופעה שראיתי. כך היה גם עם המערכת הפוליטית, מערכת השלטון ומערכת המשפט. התבוננתי בתופעות וצברתי רשמים וקישרתי. זיהיתי כשלים מסוגים שונים, סתירות וניגודים, עד שבשלב מסוים הבנתי שלא מדובר עוד בבעיה נקודתית, אלא במסגרת מחשבה שלמה הדורשת הצגה בהירה. עתה כבר לא היה מנוס מכתיבת ספר שיפרט ויסביר, ומטבע הדברים זה חייב להיות ספר עיון.

לא כתבתי כדי להביע עמדה. יש קביעות שקשה להגדירן כהבעת עמדה. האם הקביעה  2+3=5 היא הבעת עמדה או קביעה לוגית? ואכן לא כתבתי רק כדי להביע עמדה. כתבתי כדי להציג מסקנותיי בפני הציבור.

מה מייחד ספר זה?

א. מיקוד ב"כללי המשחק" ולא באנשים (מערכת מול אישים) הספר נמנע במכוון מלהאשים פוליטיקאים ספציפיים במצב (ואף נמנע כמעט לחלוטין מאזכור שמותיהם), מתוך הבנה שהם אינם שורש הבעיה אלא רק סימפטום. הייחוד של הספר הוא ההוכחה שהבעיה טמונה בשיטה עצמה – שיטה קלוקלת שמייצרת בהכרח ניגודי עניינים, סחטנות של מיעוטים ("עריצות הקואליציה") ושחיתות, ולכן החלפת האנשים לא תשנה את התוצאה אם הכללים לא ישתנו.

ב. ביסוס על חוקים לוגיים קפדניים במקום על תיאוריות פוליטיות בשונה מחיבורים אקדמיים במדע המדינה, הספר כתוב כשרשרת של הנחות ותולדות הבנויות על לוגיקה קלאסית צרופה. הוא מנסח כללים חדשים, המזכירים חוקים פיזיקליים או מתמטיים, לבחינת השלטון. למשל:

כלל המסננת: הקביעה הלוגית שאסור לאדם להצביע עבור הצעת חוק שמיטיבה עמו ישירות (הגדלת זכויות יתר), ויש לסנן קולות הנגועים בשוחד מובנה.

עקרון הסרגל: מודל המנתח כיצד ציבור באמת בוחר מועמדים על רצף, ומוכיח מתמטית מדוע השיטה הנוכחית מעניקה יתרון מסוכן לקיצוניים.

ג. שבירת פרדיגמת הימין-שמאל. הספר מציע מבט מטלטל וחדש על המפה הפוליטית. הוא טוען שהחלוקה המסורתית ל"ימין ושמאל" היא אשליה שמכסה רק שבריר מהסוגיות האמיתיות שמטרידות את הציבור. במקום זאת, הספר קובע שהמאבק החברתי האמיתי הוא בין מרכז מתון לשוליים קיצוניים. המרכז, שמכיל את רוב הציבור, שואף לחיים משותפים, בעוד השוליים נוטים לייצר פרובוקציות ולפצל את החברה.

ד. פתרון מהפכני, בנוי ושלם: "דמוקרטיית הריבון" הספר לא רק מותח ביקורת ואינו מציע להדביק עוד "טלאים" על השיטה הגוססת, אלא מציע תשתית שלטונית חלופית מלאה המכונה "דמוקרטיית הריבון". במסגרת זו הוא מציג שני חידושים ארכיטקטוניים חסרי תקדים:

מועצת הריבון: ביטול המבנה המסורתי של הכנסת כריבון עליון, והקמת "דירקטוריון" קטן (7 חברים) של אנשי מרכז שכל אחד מהם נבחר בנפרד, שייצגו ישירות את הציבור ויעמדו מעל הכנסת, הממשלה ומערכת המשפט. הם "חבר הנאמנים" של המדינה.

שיטת החיוב והשלילה: שיטת בחירות מקורית שבה הבוחר לא רק שם פתק לכל מועמד שהוא רוצה, אלא יכול לתת נקודה שלילית לכל מועמד שהוא שולל לחלוטין. שיטה זו היא חיסון עוצמתי שמונע מקיצוניים או מאנשים לא ראויים להיבחר.

ה. נגישות ויישירות לציבור הרחב הספר נכתב במכוון בשפה פשוטה, בהירה ונטולת ז'רגון אקדמי מסורבל. המחבר מסביר שדמוקרטיה שייכת קודם כל לאזרח הפשוט (הריבון), ולכן הספר פונה לכל קורא מתוך כבוד לאינטליגנציה שלו, במטרה לעורר אותו לפעולה ולהחזיר לידיו את השליטה.

לסיכום במשפט: מה שמייחד את הספר הוא שהוא מתייחס למדינה כאל ארגון היררכי ולדמוקרטיה כאל בעיה הנדסית-לוגית. הוא זונח את הפוליטיקה של השחקנים, מנתח באופן מתמטי את "הבאגים" של השיטה, ומציע "מערכת הפעלה" חדשה שבה הציבור באמת מנהל את ענייניו.

יש משמעות בכלל לדמוקרטיה?

הדמוקרטיה היא חירות הפרט, היא ריבונות הציבור. מי שואל האם יש לה משמעות? האם מי ששולל את אלה? את חירות השואל עצמו? את ריבונותו?

מי הם שלושת הוגי הדעות הכי חשובים בעיניך מאז ותמיד ומדוע.

בסדר כרונולוגי: אריסטו, אויקלידס וארכימדס. אריסטו היה הראשון שניסה לנתח את העולם באופן שיטתי באמצעות לוגיקה. אויקלידס היה המתמטיקאי הסדור הראשון. לאו דווקא המבריק ביותר, אך זה שהעמיד את המתמטיקה על יסודות אקסיומטיים מסודרים והפך אותה למבנה לוגי שלם. ארכימדס - בעיניי גדול החושבים בכל הזמנים. הוא היה הפיזיקאי הראשון, הראשון לנסח חוקי טבע באמצעות מתמטיקה, מתמטיקאי גדול שפרץ את הדרך לניוטון ולייבניץ כאלפיים שנה לפניהם. שרוב כתביו לא שרדו.

איזה שלושה ספרים היית לוקח איתך לאי בודד?

בהנחה שאני לוח חלק שאינו יודע כלום:

ספר מתמטיקה יסודי – כי לשלוט בקשרים הלוגיים שבין הנחות למסקנות.

ספר מדע יסודי - הכרת העובדות וניתוחן בעזרת הלוגיקה שבספר הראשון.

ספר פילוסופיה יסודי – שיתייחס לשאלות שאינן מטופלות בשני הספרים הראשונים.

וספר חידות – ספר שעשועים.

סליחה שלקחתי עוד ספר.