על מהסוף להתחלה עם אורה עשהאל/יעל ערן
קובץ הסיפורים "מהסוף להתחלה" של ד"ר אורה עשהאל, שיצא לאחרונה בהוצאת עמדה, נע מן המצב של אישה שבגרה והפכה לאם ואף לסבתא, לאחור ,אל הילדה שהייתה בעבר. לא סתם ילדה. אלא ילדה יתומה מֵאֵם, שבעצם עולם המבוגרים, המשפחה והסביבה הקרובה, התייחס אליה באופן אגבי וצידי עד שעמדה על דעתה להיות מישהו ויֵש פועֵל בעולם מתוך בחירה שמתמלאת במשמעות, וזה מעורר הערכה רבה.
אין ספק שמדובר בקובץ סיפורים, יפה , מרתק המושך היטב את קוראיו לעולם סיפורי מיוחד ומעניין..
הספר חושף ספור חיים קשה. למה לא כתבת על כך כהשנים? ולמה החלטת עכשיו לחשוף את ספור חייך?
הייתי בתהליך של הכנת הספר בהוצאת הקיבוץ המאוחד. פרופסור עוזי שביט ז"ל, שהיה בשעתו העורך הראשי של ההוצאה לאור, המליץ לי לאחד סיפורים באותו נושא: לקחת את סיפורי הילדות מ"פיסות אישה" (גוונים, 2008) ואת הסיפורים הביוגרפיים המאוחרים יותר, עליהם עבדתי עם הסופרת נורית זרחי. מצאתי עורכת מתאימה להוצאת הקיבוץ המאוחד והתחלנו בעבודה. תוך כדי תהליך העבודה על הספר, עוזי נפטר. היות והשבעה של עוזי והשבעה של עמי, אישי, חפפו, לא המשכתי בתהליך. במשך שנה לא עשיתי עבודה ספרותית. לכתו של עמי וגם תאונת נפילה שלי, שחייבה שיקום, עצרו בעדי. עברתי לעבוד עם רן יגיל היות והייתי בעבודה עם ספרים נוספים ומצאתי בית חם בהוצאת "עמדה". הסיפורים היו מוכנים ובמקום להכין מחדש סיפור חיים הוצאנו לאור את הסיפורים המוכנים. גם כך הדבר התעכב במשך שנים.
האם עדיין לא סיפרת את הכל, ותכתבי ספר נוסף?
ייתכן. תלוי כמה שנות חיים צפויות לי ומה תהיה בריאותי בשנים אלו. יש לי להשלים עבודות ספרותיות דחופות. דבר ראשון, הוא הטיפול בהכנת הכתבים המשפחתיים לגניזה. מדובר בכתבי יד, שמתוארכים עד 145 שנה לאחור, של נחמה פוחצ'בסקי, מיכל פוחצ'בסקי, עשהאל פוחצ'בסקי, אורה עשהאל וכן התכתבויות מעניינות בנושאים אישיים והקשורים להתחלת בניית הבית הלאומי בארץ ישראל.
בנוסף, התאספו אצלי כתבי יד שלי שטרם ראו אור. אני משערת שלא אוכל לטפל בהם אבל שואפת לעשות קצת סדר בדברים.
אריסטו ב"פואטיקה", ובעקבותיו חוקרי ספרות בני זמננו, מבחינים בשלושה חלקים עיקריים הקיימים במבנה ה''עלילה":
התחלה שמציגה קונפליקט,
אמצע שבו המתח גובר,
סוף שמביא לשיא ולפתרון.
האם בספור חייך ובספור הביוגרפי שכתבת, את מזהה את החלקים האלו?
הספר "מהסוף להתחלה" כולל סיפורים קצרים. אפשר לזהות מתכונת זו בסיפור נתון, למשל בסיפור הראשון בספר "המפגש הגורלי". אבל היא לא תאפיין את כל הקובץ, לשאלה זו יש להתייחס לכל סיפור לגופו.
מדוע הספר מספר רק על השנים שלפני הנישואים ולפני לידת הילדים? בן זוגך וילדיך אינם נזכרים כלל בספור הביוגרפי שלך, והרי אפשר לראות בהקמת המשפחה את ה"התפנית" וה"פתרון" של הספור.
טרם כתבתי את סיפור חיי. מה שאת כותבת נכון בהחלט ומאתגר. שאלתך מביאה אותי למחשבה ולהכנת טיוטות שקיימות, אבל עדיין לא הגעתי לכתיבה זו.
ספור החיים הקשה של הילדה והנערה, הן עובדות שנשמרו בזיכרון, האם יתכן שהזיכרונות הם סלקטיביים, חלק נשכחו וחלק נוספו?
כתבתי את הדברים לפני עשרות שנים. נאמנה לזיכרון. אני כותבת לעיתים דוקודרמה אבל הבסיס בהחלט דוקומנטרי - עובדתי. לא שכחתי ולא הוספתי. אפשר לקחת סיפור לדוגמה ולראות מהי הדרמה שמוסיפה הסופרת, הקורא מבחין.
הספור הביוגרפי בנוי מ"עובדות" מן העבר ומ"תובנות" שלך בהווה, מה הייתה ההשפעה של ה"תובנות" העכשוויות, על כתיבת ספור החיים?
ההשפעה מובחנת בחלק הספר הנקרא "מחיר היותה". ללא התובנות, סיפורי החלק הזה לא היו נכתבים.
הסופרת נפ"ש מופיעה כדמות באחד מהספורים, אבל מהכרות עם ספור חייך, נתן להבין שיש לה השפעה על חייך וגם על עצם כתיבת הביוגרפיה.
את צודקת בהחלט. לנחמה פוחצ'בסקי יש קשר משמעותי לדרך חיי, לחשיבתי ולכתיבתי.
הסיפורים הם ביוגרפיים, ביניהם יש ספור רצח, שלכאורה אינו שייך לביוגרפיה שלך. האם יש קשר סמוי בין הרצח ובין הביוגרפיה, שהקורא אינו אמור לדעת? מה תפקידו של סיפור זה?
הסיפור מראה כמה סיכון וכאב טמונים בעבודה התנדבותית ובעבודה ציבורית בכלל. הספר "מהסוף להתחלה" כולל אחדים מסיפורי חיי, והסיפור שאת עוסקת בו הוא דוקודרמה על תקופת התנדבותי באגודת הסופרים העבריים.
סגנון ועריכה
הספורים הביוגרפיים בספר זה, כתובים בסגנון ריאליסטי, שלא כמו ספורים רבים בספריך הקודמים, שהפליגו למחוזות הדמיון והסימבוליקה. מה היו השיקולים לבחור בסגנון הריאליסטי הפעם?
בספר "מהסוף להתחלה" מופיעים סיפורים מחיי, חלקם מופיעים בצורה ספרותית אבל עדיין מדובר באוטוביוגרפיה, לכן אני
קוראת לצורת כתיבה זו – "דוקו דרמה".
הספורים בספר אינם מופיעים בסדר כרונולוגי של חייך, מה הסיבה לכך?
חשבתי שיעניין את הקורא לקרוא בהתחלה את התובנות, המופיעות בחלק הראשון של הספר "מחיר היותה" ורק לאחר
מכן לקרוא את סיפורי הילדות.
הגיבורה בספורים מתוארת בגוף שלישי, ורק בספור אחד, "יוני האושר", הגבורה מספרת על עצמה בגוף ראשון. מה הסבה לבחירה זו?
כאשר מדובר באוטוביוגרפיה, הכאב מחייב את הכותב לשמור מרחק ולכן הסיפורים האמורים כתובים בגוף שלישי. "יוני
האושר" הוא סיפור אופטימי שבו הילדה מאושרת, ולכן בחרתי בגוף ראשון.
הגיבורה וגם הדמויות האחרות, נזכרות בכינויים לפי הקשר המשפחתי שלהן, "הנכדה", "אם-אמה", "אביה",
"אמה" , רק הדודה נזכרת בשמה הפרטי "דינה". בחקר ספרות התנ"ך, מייחסים משמעות רבה לבחירת הכינויים לדמויות בספור. מה עומד מאחורי ההחלטות לכינויים בספורים שלך?
דינה הוא שם אמיתי. דודה דינה היא דמות חשובה בחיי. כאשר אני לא כותבת שמות פרטיים ומשתמשת בהקשר המשפחתי, אני יכולה להיות נאמנה לעובדות ועדיין לשמור על המרחק שמתחייב באוטוביוגרפיה שיש בה פרקים עצובים, כך בתשובתי לשאלתך הקודמת.
