מאמר:
מעשה שהיה עם נתן זך ונתן יונתן / בנימין אלקובי
מעשה שהיה בעיר עם שני נתנ'ס,
סגניו של נתן ההוא,
האחד והיחיד
אני זכיתי בחיי להכיר מקרוב את שני הנתנ'ס, קרי, את נתן יונתן מצד אחד, שערך לי ב'ספרית פועלים' את ספרי השני 'ארכיאובסקורה', וממנו למדתי משהו על כתיבה ועריכת שירים ; ומצד אחר ( ולא מתחבר כלל עם הצד האחד הנזכר ; אולי אני הקטן הייתי היחיד שחיבר ביניהם, בלא מודע ובלא ידיעה ממאן דהוא ) את נתן זך, אף-הוא, כמובן, מורי ורבי.
כמרומז, אהבה והכרה ביניהם לא הייתה בנמצא, אף-לא-כהוא זה.
או בוא נדייק, זך לא ייחד תשומת-לב והתייחסות לנתן יונתן, לא באופן פומבי, הכוונה. אף-לא באופן אחר, כלשהו, בגלוי או בנסתר.
האמנם ? שכן, ב'שירה שמעבר למלים' (כותרת לא-מוצלחת לספר, לטעמי ) מובאת שם ביקורת של זך הצעיר, על שיר של נתן יונתן.
אך זך המאוחר בז וגינה פומבית את אגודת הסופרים, שיונתן שימש בה יו''ר בשנות ה-80, והיה נשיאה במחצית הראשונה של שנות ה-2000.
כשהאגודה התפצלה לה באמצע שנות ה-90, בינה ובין האיגוד בראשותו של יעקב בסר , זך התראיין ושפך קיטונות על האגודה, וטען כי היא רקובה מן היסוד.
אם תשאלו אותי, מהיכרותי ומן הרושם והניסיון שלי, לזך היה רגש נקמה כלפי האגודה, אולי על שלא קיבלו אותו אל בין שורותיה, אי אז בשנות ה-50 או בתחילת שנות ה-60.
פעם ציינתי בפני נתן יונתן את העובדה, ש'שירים שונים' של זך מכר עד אז כ-70,000 עותקים, שבמובן של עולם השירה זה נחשב תמיד ל'שוס' מטורף, אך יונתן העמידני מייד על מקומי לאמור, כי ספרו 'שירים לאורך החוף' מכר יותר, והוא ציין זאת במספרים.
פעם שמעתי את יונתן, מצטט באוזניי באיזשהו הקשר הומוריסטי את המילים 'ואף-על-פי שיתמהמה, בוא יבוא' (מ'לבדו' של זך ; מוכר יותר בשורתו המצוטטת המלאה מספר 'בראשית', 'לא טוב היות האדם לבדו', ולחילופין פאראפרזה מן המסורת שמדברת על ביאתו של המשיח).
נתן יונתן בנעוריו החזיק יותר משלונסקי מאשר מנתן אלתרמן. למעשה, ספק אם הייתה לו אי פעם אמפטיה עמוקה לאלתרמן, מאשר אל שלונסקי. הוא ציין, שכנער יונתן כתב שורות שלמות שהן מעין שלונסקי.
כשפרץ החוצה הזרם של הצעירים המרדנים, בראשות זך וחבריו, בתחילת שנות ה-50, סיפר יונתן, כי נורא כעס וכאב על כך, בשמו ובשם מורו הנערץ עליו, שלונסקי. הוא אף נקלע למשבר אישי וחשב להפסיק לכתוב. אולם הוא אז התעשת, ומבחינתו מעז יצא מתוק, כששינה את כיוון כתיבתו, לשלב בה משהו מן הסגנון הישן, המחורז והשקול, עם הסגנון החדש, החופשי והפתוח יותר.
(אגב, סיפר גם, שבכיתתו ובתנועת הנוער הוא היה יחד עם חיים גורי).
יונתן אהב ביותר את שלונסקי, כאמור, ואף את מורו ורבו, הגדול מכולם, ביאליק (פעם במשרדי 'ספריית פועלים' שבתל-אביב, ברח' חומה ומגדל 1, שע''י דרך פתח-תקווה שבדרום העיר, עת עבדנו יחד כאמור על עריכת ספרי, שמעתי אותו בהסח הדעת שורק את מנגינת השיר, בלחנו הוותיק, 'הכניסיני תחת כנפך', וממלמל פה ושם את מילות השיר. וב'שירים על קו הרכס', אם אינני טועה משנת 1988, ישנו שיר תחת הלייטמוטיב מציטוט שיר של ביאליק ).
נתן יונתן שאב אהבה והשראה מהספר 'מובידיק', ממאבקו חסר הפשרות של הלוויתן מול הספן העקשן, ומן המיתולוגיה היוונית, שליוותה אותו כל ימיו, וכידוע גם מן התנ''ך.
מה היה היחס האנטגוניסטי, או האנטגוניסטי-לכאורה, שבין זך לאלתרמן, אין צורך להרחיב בכך, כי הדברים ידועים ונדושים.
ועוד דבר שאולי קשר בין שלושתנו, אם יורשה לי, ואומר זאת במלוא הענווה המתבקשת, שזך מאוד העריך ואהב את 'ארכיאובסקורה' שלי, שנערך בידיו של נתן יונתן ...
אך כאן אני רוצה להגיע ללב העניין שאליו חתרתי ברשימתי זו, ודווקא לא ארחיב בזאת, כי אין לי כוונה כאן להרחיב את דבריי למאמר ספרותי גרידא ; לא המקום כאן ולא הזמן ( אף לא תמורה גשמית כלשהי מכל זה, כידוע ... ), והוא כדלקמן :
מנסיוני ומעומק הכרתי והיכרותי את שני האישים, ועל-אף הריחוק שביניהם כמתואר בדבריי, הגעתי לחידוש ולתובנה המפתיעה, שהשיר הידוע של זך, 'כי האדם עץ השדה' מושפע לא-פחות-ולא-יותר מ...'חופים הם לפעמים געגועים לנחל', הידוע לא פחות, של נתן יונתן.
כי זך לקח מיונתן בשירו על עץ השדה טכניקה מאוד מיוחדת בספרות ובשירה, והיא הטכניקה שהייתי קורא לה לצורך העניין 'מעתק מטאפורי וסמנטי הפוך', דהיינו, במקום לטעון שהאדם דומה לטבע בתכונה הזו והזו והזו, כמו ברטוריקה השירית המוכרת, הרי הפוך : הטבע הוא שדומה לאדם בתכונה הזו והזו ; כמו האדם הטבע (לצורך העניין, העץ, או החוף או הנחל) נגדע, מתייבש, נשרף, או צומח, מתרחב, מתפשט, או נוטש ועוזב ומתגעגע, ודוק. השירים הללו הלא הם מאוד מפורסמים. יש רק צורך להתבונן בהם מחדש, כמו שטוען חוקר הספרות שקלובסקי. עיין שם.
ויום אחד, אם ירצה השם, הגדול ההוא, וגם השם שלי, הפרטי, ואם ירצו המקום והזמן, הלב, ההשראה והשמחה - ארחיב בנידון. (C)
