מאמר:

על ספרו של נפתלי בלבן-אוברהנד  אל אחוזה הקטנה/  עמיקם יסעור  

מה קרה בין הנער המתבגר לבין אורנה הזונה מקפה פאר במרכז הכרמל? איזו חנות תכשיטים שימשה גם רשת בתי בושת? מה קרה לצעיר ממשפחה פולנית במפגשים עם זונות חיפאיות? כיצד התנהלו החיים במעברת אחוזה ברחוב איינשטיין של היום? אלו קבוצות של ילדים במעברה נלחמו זו בזו? ה קרה לנחש שמצאו במעברה? איזה בניין פוצץ המדריך שנסע על האופנוע? מה היו היחסים בין החלבן על החמור למוכר הנפט בעל הסוס? מה קרה לחמורים שהלכו לאיבוד? האם ילד עברי יכול היה לגדל אז תרנגולות בחצר? מה עשו שני בעלי המלאכה הייקים בין שתיים לארבע בצהריים? כיצד בילה ילד עולה מפולין בקייטנה בקיבוץ? איזה תפקיד מילא החבר יוסף דז'וגשווילי סטאלין בחייו הצעירים של הילד?מי זאת רינה העיראקית מהמתפרה סמוך לביתו של המספר? כיצד בילה צמד צעירים בקולנוע "גנים" במושבה הגרמנית? היכן פגש המספר בהיותו ילד שבויים מצריים ממבצע קדש? איך התנהג המורה הייקה להתעמלות? כיצד התייחסו צופי "הריאלי" לילדים שרצו להתקבל לתנועתם? כיצד עברה תקופת הצנע על משפחת עולים מפולין בשכונת אחוזה של שנות החמישים? כיצד זכה צעיר אז לחינוך מיני? מתי הלך הילד של השכנים הייקים לאכול? מי אהב להפליץ? כיצד אפשר היה לבלות בשדה התעופה שכיום הפך לרחוב פרויד? מתי פגש הגיבור שתי ארנבות מסתוריות? מי היו השכנים הדתיים של הגיבור?מ איזו פרספקטיבה מגלה המספר בביקורו בפולין בשנת 2000?

ספרו של נפתלי בלבן- אוברהנד, "אל אחוזה הקטנה", הוא קובץ סיפורים אוטוביוגרפיים. אלה הםסיפורי חניכה והתבגרות. המצטיינים במידה רבה של אותנטיות, ויוצרים רגש של אמפתיה בקורא אותם. המספר השכיל לשחזר פרטים רבים מתקופת ילדותו בשנות החמישים בשכונת אחוזה לא רחוק ממרכז חורב של יום. ריבוי הפרטים מגביר את הריאליה ואת האמינות שבסיפורים. נודעת חשיבות רבה לפרספקטיבה. הריחוק בזמן מן המאורעות המסופרים מאפשר למספר לעצב אותם בצורה מעניינת. רעננותם של סיפורים אלה נובעת במידה רבה מן ההומור הרב שבהם. הומור המוסב גםאל סיטואציות מסוימות בתקופת ילדותו בפולין, אשר קדמה לעלייתו לארץ.

איתמר יעוז קסט יצר מושג בשם "דו שורשיות" המבטא את הוויתם הרוחנית והמוחשית של אותם יוצרים אשר באו מחוץ לארץ מארצות המזרח או מארצות אירופה או מארצות הברית. יוצרים, אשר יש להם שורש גם שם וגם כאן, בהוויה הישראלית. בתיאור הילדות בפולין בולטים מלבד האנטישמיות ורגש

השונות של נער יהודי גם ביקורת מלאה הומור על משטרו של סטאלין. ביקורת זו הזכירה לי מאוד את הנימה ההומוריסטית בספרו של הרי בר-שלום שהוא בערך בן גילו של המספר, "הנגנים עזבו את העיר" הוצאת ספריית פועלים, 1986, המתאר ילדות ברומניה. של אותם ימים.

ספרו של גבריאל צורן, "מורד הזמיר" שיצא בהוצאת עם עובד בשנת 1986. מתאר ילדות באותן שנים לערך לא רחוק מהרחוב אותו מתארים סיפורי הקובץ שלפנינו, אבל שם הדגש הוא אחר. עיקרו ההוויה הייקית שבכרמל,. עולם המבוגרים זוכה לטיפול רחב יותר. שם מסופר על שני אחים וגם על אחות שנספתה בתאונה. ובכל זאת למרות השוני, עז הפיתוי לקרוא את שני הספרים בזה אחר זה.

ישנם ספרים נוספים המתארים ילדות בחיפה של שנות החמישים והשישים. ספריהם של יצחק קרונזון, בני לנדאו, ירון אביטוב, דויד סלע, וספר תיעודי של יעקב וייס. המשותף לכל הספרים הללו הוא שהם מתארים את שכונת הדר הכרמל ברחובות שונים. על ספרים אלה הרחבתי במקום אחר. כאן רק אציין, כי יש כמה דברים המשותפים לכל אותם ספרים: נוסטלגיה והומור.

עניין מיוחד מעורר תיאור תנועת הנוער של הצופים. הפנים החמורות של חברי ועדת הקבלה, ההתנשאות של תלמידי ריאלי עליה ניתן גם לקרוא בספר ילדים של רבקה גלשטיין, "זה לא אבא שלי". דרך תיאור הריבוד החברתי באותם ימים ניתן ללמוד על פערים מעמדיים אפילו באחוזה שעל הכרמל באותם ימים.

המספר מגלה זיקה עזה לחבורה, לחבר'ה. הוא מתאר את קבוצת השווים של ילדים ובני נוער. עוקב באהדה ובעניין רב אחר התפתחותם של כמה מהם. בספר מושם גם דגש על עולם הילדות והנעורים. המבוגרים נוכחים ברקע. עיקר מעייניו של המספרהו א באותו מיקרוקוסמוס של חברת ילדים ונוער והמתרחש ביניהם.

נודע כוח מיוחד לחוויות הילדות ולעיצובן הספרותי. זהו פרק זמן מכריע גם בגיבוש אופיו של האדם התמימות, הטוהר, הדינאמיקה הקבוצתית בתוך חבורת הצעירים. כל אלה הם מוטיבים הלוכדים תמיד את ליבו של הקורא. השילוב בין האישי והחברתי ואותה תחושה של גוף ראשון רבים מגבירים א תעניינו של הקורא במסופר. החן של עולם משחקי הילדים ושל מעשי משובתם מוסיף גם הוא על הנאתו של הסופר. הקורא המבוגר יחוש ביתר שאת בנוסטלגיה מסוימת בין השורות. הקורא הצעיר יותר ילמד

על ההווי של מקום בזמן מסוים.

גם שמו של הספר, "אל אחוזה הקטנה", מרמז על איזה מסע אל שכונה אחרת, אל הוויה שונה מהוויית אותו כרך אורבאני של היום. אותה תחושה של שכונתיות, בה כולם הכירו את כולם.. אותם ימים של צנע ולאחר מכן הסתפקות במועט, העומדים בניגוד גדול לנהנתנות האינדיווידואליסטית של חברת השפע. ואם תרצה הרי זה כל הסיפור: ויתור על התמקדות באני בלבד. הפרספקטיבה מעניקה לדברים את המינון הנכון. אין כאן אידיאליזציה של העבר, אלא ניסיון מוצלח לתאר אותו בצורה הנאמנה ביותר וגם לקרבו אל ליבו של הקורא. אופיים של הסיפורים הוא של זיכרונות. אבל אין אלה זיכרונות, אלא סיפורים גם בזכות הסלקציה שערך המספר בפרטים. השילוב של העבר שם והעבר כאן מגוון את היצירה ומוסיף לה פן יהודי על הפן הישראלי. האנושיות החמה של המספר מונעת התמקדות רק במקום ומטילה אלומת אור על הנוף האנושי של אז. מן השורות בוקעת גם אהבת האדם של המספר. אין כאן ניסיון לשפוט, לדון ברותחים או ליצור סטריאוטיפים של אנשים. ענייןזה אפשר לזקוף גם לזכותו של ההומור. ההומור מהווה גם מעין בלם כנגד רגשנות יתר העלולה לנבוע

מן הנוסטלגיה.

מלבד האספקט האישי יש כאן גם אספקט חברתי. ניתן ללמוד רבות על החברה באותם ימים וגםבכך יש עניין.

מבחינת המבנה ניתן לומר, כי כל סיפור עומד ברשות עצמו, אבל ניער כאן אותו חוט המאגד בין הסיפורים והופך אותם למקשה אחת. רצף של חוויות של המספר ואנשים אחרים והרצון להעלות על הכתב את אותה תקופה.

דומני כי שמות הסיפורים מבטאים כמה תחנות בילדותו של המספר. אלו הן תחנות משמעותיות בחייו, אשר נחקקו היטב בזיכרונו. עוצמתם של זיכרונות מלמדת, בדרך כלל, על כוחם של מאורעות ושל חוויות לעצב את חייו של אדם. הפרספקטיבה של אדם הכותב מתוך ריחוק של זמן מגבירה גם את המתח בין העבר לבין ההווה. אותו מתח הוא, כאמור, ציר מרכזי בעלילת הספר.

קיימת גם מגמה של תיעוד, אבל התיעוד הזה איננו יבש. הוא מגביר את האמינות ואת הריאליה של הסיפורים. כך מומחשת תקופה לעיני הקורא.

בתקופה של נטייה לכתיבה שכלתנית, מנוכרת, ניסיונית, נטולת עלילה, מתעצם לעיתים כוחה של חווית ההזדהות של קורא הנתקל בטקסט אחר. זו הייתה החוויה שעברתי כקורא בהיותי צעיר אומנם בשש שנים מן המספר, אבל גדלתי בכרמל ברחוב שמשון. למדתי חטיבת הביניים בבית ספר ריאלי אחוזה ובחטיבה העליונה בבית בירם.. זכורים לי המקומות, המשחקים, שדה התעופה. גבריאל צורן המתאר את ילדותו ברחוב תל מאנה היה חבר ילדות שלי. לכן גם עברתי אותה חוויה של הזדהות, שמחה, הנאה והתפעלות מן הכוח לשחזר כאשר קראתי את כתב היד של רוב הספר בבוקר אחד. כך נוצר דיאלוג מלהיבבין מספר לאותו קורא יחיד. אולי קוראים צעירים לא יהיו שותפים לתחושותיי, אך אין לי ספק, כי גם הם עשויים ליהנות וללמוד מן הספר. ,