צילום: אלי פסנגי 

על הספר סיפורים לכלב לפני שינה עם איל אריאל /   דין לביא

איל אריאל הוציא לאור את הספר "סיפורים לכלב לפני השינה" (ספרי צמרת), שנועד לאפשר להורים לדבר עם ילדיהם על נושאים עדינים כמו אימוץ, קנאה, פחד ואחריות בצורה עדינה ומלאת חום

"הכתיבה של הספר הייתה עבורי תרפיה. בסיס הספר נכתב לפני 30 שנים. הוא הלך איתי ממחשב למחשב ונשמר. בשנתיים האחרונות הרגשתי כנראה צורך גדול לברוח לעולמות אחרים. התאומים שלי היו חיילים סדירים במלחמה והדאגות היו מטורפות. שתי ילדות של חברים שלי נרצחו בנובה. אחת מהן, גילי אדר ז"ל, היא בת של חברי נפש שלי והלב שלי נשבר איתם, מבלי שיש באמת כיצד לעזור ולנחם. במצב הנוכחי של המדינה. אני חי בתחושות קשות בארצי, שילוב של אהבת מולדת גדולה עם כאב על הכיוון בו צועדת המדינה. בתוך המחנק הזה הרגשתי צורך לעשות משהו אחר, לברוח מהמציאות, להפסיק לשמוע מריבות וכאב והספר צץ. הוא קפץ למסך המחשב והזכיר לי שהגיע זמנו. עברתי על מה שכתבתי והתחלתי לעשות שינויים, למחוק דברים ולכתוב אחרים והוא התגבש מחדש כספר".

כך אומר איל אריאל, שבימים אלו יוצא לאור ספרו "סיפורים לכלב לפני השינה" (ספרי צמרת), המסייע בשיח על הכנסת כלב הביתה והמשמעות של הדבר ומכוון גם לתת לגיטימציה לכל מי שאוהבים כלבים, קונים להם מתנות, מדברים אליהם ומתייחסים אליהם כמו ילדים נוספים ומצחיקים בבית. הספר מיועד לילדים בראשית קריאה, שיכולים לקרוא סיפורים קצרים לבד, ולהורים המקריאים לילדים סיפורים ויכולים להשתמש בהם ובעולם הרגשות שבסיפורים כדי לעורר שיחה עם הילד.

הסיפורים בספר נועדו להראות שכל כלב הוא עולם מלא רגש, מחשבה וערכים ולחנך ילדים וגם מבוגרים לאמפתיה, אומץ, קבלה והקשבה, להעמיק את הקשר בין קורא לכלבו – לא רק כמשחק, אלא כיחסי נפש, לתת כלים משפחתיים אמיתיים להתמודדות עם פחדים, פרידה, שינוי וחברות. כמו כן נועד הספר לאפשר להורים לדבר עם ילדיהם על נושאים עדינים כמו: אימוץ, קנאה, פחד ואחריות בצורה עדינה ומלאת חום, להבין יותר את המשמעות של גידול כלב ולהתאים את הכלב הנכון למשפחה ובכל למנוע כאב וכישלון.

כל הסיפורים בספר מייצרים יחדיו יצירה אחת רחבה: ספר על אהבה בין מינים שונים, הבנה עמוקה והכוח המרפא והמחבר שיש לקשר בין אדם לכלבו, ובנוסף לתת לגיטימציה להתנהגות המוזרה של בעלי כלבים העושים דברים מוגזמים למען כלבם. כך למשל, בסיפור "כלב ואיש כותבים ספר" המסר המרכזי הוא שהקשר בין אדם לכלבו איננו רק סיפור על אדם וחיית מחמד, אלא מערכת יחסים אמיתית, אינטימית ומלאת משמעות. הסיפור "הברית המופלאה שבין הכלבים לבני האדם" מסביר את הקשר בין בני האדם לכלבים בצורה של אגדה ומנסה להבין את הסוד בקשר הזה. הסיפור "לרינגו יש אימא אחרת" מעביר לילדים וגם למבוגרים שיעור על אימוץ ועל שייכות אמיתית. הוא נותן לגיטימציה לרצון להבין "מאיפה באתי" אך מבהיר שהאהבה והדאגה הן הבסיס החשוב יותר והבית הוא המקום בו אוהבים אותך ודואגים לך.

אריאל זוכר שתמיד כלבים היו חלק מחייו. זה התחיל מהפחד שלו מכלבים ומהחלטה של הוריו להביא הביתה כלב כדי שיתמודד עם הפחד. מאז כמעט תמיד היה כלב לצידו. "ברוב שנות ילדותי היה לנו כלב ששמו בופי. הוא היה כלב מעורב קטן שנפטר בגיל 18. בתקופת בית הספר היסודי שלי בופי היה הולך איתי לבית הספר ויושב בכיתה. בהתחלה המורים לא הסכימו, אבל לאט לאט הבינו שבופי הוא חלק מבית הספר. הוא לא מפריע והם התרגלו. בופי היה הולך לבית הספר, נכנס לכיתה ויושב תחת השולחן שלי גם כשהייתי חולה ולא הגעתי לבית הספר. מאז ומתמיד הרגשתי שכלבים מחוברים אלינו רגשית ושיש להם השפעה על בני האדם. ", הוא מספר.

הוא נולד באשקלון בשנת 1962 לאמא גננת ולאבא איש צבא. בגיל 17 הוא החליט שהוא רוצה לצאת לעולם ועבר לקיבוץ. זה לא היה קל להוריו, אבל הם הבינו שיש להם עסק עם מישהו שהולך בדרכו. כך הוא עבר לקיבוץ הזורע בעמק ישראל, מקום בו הוא מבקר ואוהב עד היום. לאחר שסיים את התיכון במשמר העמק יצא לשנת שירות בשומר הצעיר בגבעת שמואל.

בצבא שירת כקצין המבצעים של סיירת מובחרת. "בחצי השנה האחרונה של השירות הצבאי שלי הייתי כל הזמן בפעילות מבצעית בלבנון. אני רב סרן במיל', אך בגילי המתקדם הפסקתי לעשות מילואים. אני עוד מקווה שיקראו לי שוב", הוא אומר. אחרי הצבא חזר לקיבוץ ועבד כרפתן. בהמשך יצא לטייל בארצות הברית ובדרום אמריקה, ובמהלך טיוליו צבר חוויות ומפגשים רבים עם אנשים שונים ומשונים. "לא פחות מהיכרות עם מקומות ונופים זו הייתה חוויה של היכרות עם תרבויות ובני אדם מיוחדים עם סיפורים אישיים מרתקים. חלק מהדמיות נכנסו לספר שאני עדיין כותב", אומר אריאל.

לאחר שחזר לארץ למד באוניברסיטה העברית וסיים בהצטיינות תואר אקדמי ביחסים בינלאומיים. הוא נשוי למטי, ויש להם שלושה ילדים: בן בכור ותאומים (בן ובת), ולמטי יש ילדה מנישואיה הקודמים ושני נכדים ממנה.

הוא עסק בניהול אסטרטגי, בבנייה ובניהול קמפיינים פוליטיים. לפני 20 שנים הקימו הוא ואשתו מועדון כושר קטן, שהלך והתפתח וכיום יש להם רשת מועדוני כושר וקאנטרי עם כ-12 סניפים ומעסיקים מאות עובדים. בשנים האחרונות הוא עוסק כמעט רק בתחום מועדוני הכושר.

במשך שנים הוא התייחס לעצמו כאל אדם של רטוריקה, שהכתיבה היא לא חלק חזק אצלו. אריאל: "אני חושב שלמורים ביסודי יש חלק גדול בכך במיוחד כיוון שהייתי קצת דיסלקטי והם לא הבינו את זה. הייתה אפילו מורה שלעגה לכתיבה שלי בגלל טעויות כתיב. רק באוניברסיטה, סביב כתיבה מקצועית-אקדמית, התחלתי לחוש שיש לי יכולת ביטוי בכתב והבנה כיצד להעביר מסר ולבנות טיעון. כקמפיינר פוליטי הייתי אחראי על כתיבה של דברי פרסום והבנתי שאני ממש טוב בזה. לאט לאט התחלתי להבין שגם הכתיבה היא כלי שקיים אצלי".

לסיום הוא אומר שספרו "סיפורים לכלב לפני השינה" הוא המשך של תהליך, שבו הפכה הכתיבה לחלק ממנו – גם במישור האישי והאמנותי. כילד גם פיסלתי, ומי יודע אולי גם זה יחזור. הכתיבה לכלב ארתור הייתה התחלה של כתיבה לצורך כתיבה. יש לי ספר נוסף, אך לא גמור. זה ספר מורכב, אולי גם קשה ונראה מתי הוא יהיה מוכן, אם בכלל", מסכם אריאל.