על פתקים של שירה עם אביגדור גוטמן / ורדה שפין גרוס

המשורר אביגדור גוטמן, הוציא לאחרונה את ספר שיריו השני-"פתקים" בהוצאת ארגמן מיטב.

זהו ספר שירים על קול ייחודי מאוד. מחד- יש בו מצב צבירה פואטי עם מרכיבים נאיביים מובהקים. מאידך-זהו ספר המפרק חוויות אישיות, למצבים של תמונות שיריות, שמחות, כאובות, אינטמיות. שילוב מיוחד זה נמצא בכל שירי הספר: אהבה, תשוקה, געגועים, אושר פשוט, שמחת הפשטות, ובצידם כאבי אובדן, החמצות אישיות, חרדות ופחדים.

בבואה יפה זו פורסת לפנינו שירה אישית, יפה וראויה מאוד בפני קוראיה וקוראותיה כאחת.

מתיי התחלת לכתוב ומדוע?

זה התרחש  בגיל 14-15,ראיתי שגם אבי כותב בעצמו. למעשה ,שני הספרים שלי הם  אוטוביוגרפיה פואטית. זה התחיל מבעיה אישית שקרתה לי, דרך מצב חברתי  שהייתי שרוי בו בקשרים חברתיים כתוצאה מכך נאלצתי להסתגר.היום זה נקרא  אולי חרם חברתי, מטבעי,אני מאד רגיש לעניינים חברתיים, כמו עוני, בדידות ,אז מעבר לעניינים כאלה ,אני אדם שלא מאושר בחייו, אבל כן רוצה לכתוב על מה שמעיק עלי, לדוגמה החטופים,הנרצחים,והפצועים.מצד שני כן מאוד חשוב לי להביע את רגעי וזמני האושר בחיי, וזה בא לידי ביטוי מטיב גם בספר הזה, פתקים."

ספרך הקודם נקרא "אפרסקים של הביוקר", מה ההבדלים בין שני הספרים?

הספר הראשון הוא ספר שאני קורא לו ביוגרפיה פואטית. הספר השני, שיצא לא מכבר, הוא ספר שמאגד דברים שונים ומגוונים, אישיים כמובן, אבל גם כלליים ואוניברסליים כמו מלחמת חרבות ברזל שמופיעה בשירים רבים בספר השני שמבטאים את הכאב, הטרגיות, והקושי.

אתה קורא שירה ישראלית, מושפע ממנה?

אני אכן  קורא הרבה שירה של משוררים ישראלים,כמו שלומי חתוכה ארז ביטון ,זלדה,רוני סומק, ומצד שני תרגומים יפים של שימבורסקה, אחמטובה ועוד, לדעתי האישית   אין דבר כזה שירה שמחה,אולי מרים ילן שטקליס שכתבה לילדים,אלה שירי אווירה ,אף פעם לא היה כאן טוב באמת. אז זה סוג כתיבה, בעצם הרבה של של אווירה, שחייב לבוא לידי ביטוי. אני מצייר במילים,זו הגישה שלי לכתיבה, ובמאמר מוסגר,אין לי הוכחה מדעית אבל לדעתי מכיוון ששני הורי הם ניצולי שואה ,את צערם ספגתי בגנים ובדם,אז זו התשובה הכי קולעת שלי ,מבחינתי.

האם לדעתך הכתיבה היא דבר מנחם?

לגבי השאלה אם הכתיבה מנחמת ?בוודאי, יום ללא כתיבה הוא יום מבוזבז. כך גם לגבי קריאה,אני כותב כמעט ללא הפסקה,אם זה לפנות בוקר ,בכל מקרה לכל מקום שאני הולך יש לי עט ופנקס, לפעמים זה כרוך גם במה שאני מכנה בשם-ציד של מילים ,מספיק ששמעתי שתי מילים בשיחה שמצאו חן בעיני כדי שאפתח את זה לשיר. אני כותב שירים ומשתדל לצמצם עד חמישים מילים,כך המסר מופיע כבר בהתחלה,