פרוזה פיוטית:

המחזר  / שמחה סיאני

עיבוד לחרוזים

יָשַׁב לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּבַּלְקוֹן שֶׁל אַרְמוֹנוֹ

וְשָׁמַע שִׂיחָה צִפּוֹרִית שֶׁהִזְכִּירוּ בָּהּ אֶת שְׁמוֹ.

נָגַס בִּיס וְהִתְעַנֵּג עַל טַעְמוֹ שֶׁל הַתַּפּוּחַ

הֵרִים עֵינָיו וְנֶהֱנָה מִמַּשַּׁב הָרוּחַ...

וְהִנֵּה רָאָה צִפּוֹרָה עוֹמֶדֶת עַל עֲנַף הָעֵץ

וּמִסְּבִיבָהּ, צִפּוֹר מְהֻדָּר מְצַיֵּץ וּמִתְרוֹצֵץ

אֶת כְּנָפָיו פָּרַשׂ הַלָּה בְּגָאוֹן

מַרְאֶה יָפְיוֹ וְשָׁר הוּא בְּרוֹן.

נָגַס שְׁלֹמֹה עוֹד בִּיס מִן הַתַּפּוּחַ

וְשָׁמַע אֶת הַצִּפּוֹר אוֹמֵר בֶּחָזֶה נָפוּחַ:

"רוֹאָה אַתְּ, צִפּוֹרָה אֲהוּבָה, אֶת זֶה הָאַרְמוֹן

בִּנְגִיחָה אַחַת שֶׁלִּי, יֵלֵךְ הוּא לַאֲבַדּוֹן!"

"אוֹ לָהּ לָהּ, הִתְפַּעֲלָה אָז הַצִּפּוֹרָה

שֶׁלֹּא יֵדַע הַמֶּלֶךְ אֶת זוֹ הַצָּרָה...

וַהֲרֵי אַרְמוֹן זֶה בָּנוּי לְתִפְאֶרֶת

וְכָל תֵּבֵל עָלָיו נִפְלָאוֹת מְדַבֶּרֶת.

בָּאֳנִיּוֹת מֶלֶךְ חִירָם הֵבִיאוּ עֲצֵי בְּרוֹשׁ וְאֶרֶז

וְהַבַּנָּאִים, בָּנוּ הֵיטֵב וְלֹא, חָלִילָה, גָּרְמוּ לְהֶרֶס,

מִכָּל הָעוֹלָם בָּאִים לִרְאוֹת הָאַרְמוֹן

שֶׁכָּמוֹהוּ לֹא רָאָה מֵעוֹדוֹ הֶהָמוֹן.

שְׁנֵי עַמּוּדֵי נְחֹשֶׁת וְכוֹתָרוֹת, שְׁמָם 'יָכִין וּבֹעַז',

מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל נִצָּבִים מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַהֵיכָל הַמּוּפָז,

בְּחֶרְדַּת קֹדֶשׁ יִכָּנְסוּ לְאַרְמוֹנוֹ כָּל הָאוֹרְחִים

וּמֵרֹב הִתְפַּעֲמוּת, מְסַפְּרִים, שֶׁרָאוּ כַּמָּה בּוֹכִים...

וְאֶת הָאַרְמוֹן הַגָּדוֹל וְהַמְּפֹאָר הַזֶּה, צִפּוֹרִי הַיָּקָר,

בִּמְחִי נְגִיחָה תּוּכַל לַהֲרֹס?" וְהַלָּה מְקוֹרוֹ זָקַר.

"אֵינֵךְ יוֹדַעַת מָה כּוֹחִי, צִפּוֹרָה נֶחְמֶדֶת

בְּמַקּוֹרִי הַקָּט אוּכַל לְהָרְסוֹ בְּדֶרֶךְ מְיֻחֶדֶת ..."

"בּוֹא הִנֵּה, בּוֹא הִנֵּה, מָה אֲנִי שׁוֹמֵעַ,

שֶׁבִּנְגִיחָה אַחַת אֶת אַרְמוֹנִי אַתָּה קוֹרֵעַ?

כַּעַס הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה עַל הַצִּפּוֹר בִּלְשׁוֹן צִפּוֹרִים

"מָה עַכְשָׁו אַתָּה מְסַפֵּר לָהּ כָּאֵלֶּה סִפּוּרִים..."

בּוֹא הִנֵּה, קְטַנְטַן, מָה אַתָּה מַשְׁוִיץ

וְאֵיזֶה סִפּוּרֵי גְּבוּרָה עָלֶיךָ אַתָּה מֵפִיץ?

כָּךְ תְּלַהֵג וּתְצַפְצֵף צִפּוֹר מְחֻצָּף?

כָּךְ תִּתְרַבְרֵב עַל חֶשְׁבּוֹנִי בַּעַל כָּנָף?

הוֹ מַלְכִּי, מַלְכִּי", אָמַר הַצִּפּוֹר כֻּלּוֹ רוֹעֵד

"צַר לִי שְׁלֹמֹה שֶׁלְּדִבְרֵי חִזּוּר הָיִיתָ עֵד,

רְאֵה כַּמָּה אֲנִי מִפָּנֶיךָ חוֹשֵׁשׁ

וְהָרוֹמָן בְּגִינְךָ עוֹד קָט יִתְפַקְשֵׁשׁ.

זוֹ תְּכוּנָה שֶׁל כֻּלָּנוּ, הַזְּכָרִים,

כָּכָה אָנוּ מַשְׁוִיצִים וּמְדַבְּרִים

וְהַנְּקֵבוֹת, נְמַסּוֹת מֵהַמִּלִּים וּמֵהַדִּמְיוֹן הַפָּרוּעַ...

וּכְשֶׁנִּשָּׁאִים, מְגַלּוֹת הָאֱמֶת, וְזֶה מָה שֶׁגָּרוּעַ.

חַיָּבִים אָנוּ, הַזְּכָרִים, לַעֲזֹר אֶחָד לַשֵּׁנִי

פַּעַם אַתָּה זָקוּק לְעֶזְרָה, וּפַעַם אֲנִי. .

אֲנִי?

כֵּן! אַף אַתָּה, מַלְכִּי, לִשְׁאֵלַת מַלְכַּת שְׁבָא

לֹא יָדַעְתָּ אֶל נָכוֹן אֶת הַתְּשׁוּבָה

אֵיזֶה מִן הַפְּרָחִים הוּא פֶּרַח אֲמִתִּי?

וְאֵיזֶהוּ פֶּרַח, מַעֲשֵׂה אָמָּן? וְתַסְכִּים אִתִּי

שֶׁנִּמְנַעְתָּ, הֶחָכָם בָּאָדָם, לָתֵת לָהּ אֶת הַתְּשׁוּבָה

עַד שֶׁדְּבוֹרָה עַל פֶּרַח אֲמִתִּי נָחֲתָה בִּמְשׁוּבָה.

בְּחַיֶּיךָ מַלְכִּי, גַּם אַתָּה יוֹדֵעַ כְּגֶבֶר

שֶׁבְּלִי נְקֵבָה, נֵרֵד כֻּלָּנוּ אֵלֵי קֶבֶר!"

שָׁמַע הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְנִתְקַע לוֹ בַּגָּרוֹן הַבִּיס

וְהֵבִין, שֶׁמְּחַזֵּר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִיס

וַהֲרֵי לוֹ יֵשׁ אֶלֶף נָשִׁים בָּאַרְמוֹן שֶׁאוֹתָן הוּא חָפֵץ

וְלַצִּפּוֹר יֵשׁ רַק צִפּוֹרָה אַחַת הַמְּצַפָּה לוֹ עַל עֵץ.

צָחַק הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְהֵבִיס בֶּלַע

כִּי נָכוֹן צִיֵּץ הַמְּחַזֵּר וּלְאַמֵּת קָלַע!

בִּמְחִי תְּנוּעַת יָד קַלָּה אֶת הַצִּפּוֹר שִׁחְרֵר

וְהַלָּה הִתְעוֹפֵף וְלַאֲהוּבָתוֹ הַצִּפּוֹרָה מִהֵר.

"עַל מָה דִּבַּרְתֶּם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן", שָׁאֲלָה הַצִּפּוֹרָה

"הוֹ, זוֹ הָיְתָה שִׂיחָה רְצִינִית, וּבְרֵעוּת נִגְמְרָה.

הַמֶּלֶךְ אֵלַי הִתְחַנֵּן, לְבַל אֶהֱרֹס אֶת אַרְמוֹנוֹ הַיָּפֶה

וַאֲנִי, בְּטוּב לִבִּי, עָנִיתִי: 'בְּסֵדֶר' בְּקוֹל רָפֶה,

כִּי הֵבַנְתִּי אֶת מְצוּקָתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ

הַיָּדוּעַ בְּחָכְמָתוֹ הָרַבָּה בְּכָל הַפֶּלֶךְ

וְשָׁעִיתִי לְבַקָּשָׁתוֹ זוֹ בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה,

וְעַתָּה, לְהִנָּשֵׂא לְגִבּוֹר כָּמוֹנִי אַתְּ רוֹצָה?"

"כֵּן, אֲהוּבִי, מְרֻצָּה אֲנִי מִגְּבוּרָתְךָ"

צִיְּצָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת "וְאֶהְיֶה בְּשִׂמְחָה צִפּוֹרְךָ".

וְאֵיךְ כָּתוּב? "כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה"

גַּם בְּתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ אַהֲבָה, אַךְ בְּרָמָה!

צָחַק לְשֵׁמַע שִׂיחַת הַצִּפּוֹרִים שְׁלֹמֹה הַזָּקֵן

וְהַמְּחַזֵּר וַאֲהוּבָתוֹ בָּנוּ מוּל אַרְמוֹנוֹ אֶת הַקֵּן.

וּמֵאָז, מְעִירִים אוֹתוֹ עִם שַׁחַר קוֹלוֹת צִיּוּצִים

וְכָל הַשְּׁלוֹשָׁה מִסִּפּוּר זֶה יָצְאוּ מְרֻצִּים!