שיר:

דִּילֵמַת הַגְּרָבִיטַצְיָה נֹסַח הָרֵבִּי שְׁלִיטָ''א / בנימין אלקובי 

'כֵּיוָן שֶׁהָאָדָם נִקְשָׁר בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הקב''ה

(כָּאן אֲנִי מַרְשֶׁה לְעַצְמִי לְהַרְחִיב אֶת הַהַגְדָּרָה:כָּל שְׁלִיחוּת,

בַּאֲשֶׁר הִיא שְׁלִיחוּת טוֹבָה, שֶׁהָאָדָם לוֹקֵחַ עָלָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה),

הֲרֵי הקב''ה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִמָּקוֹם וּזְמַן, לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע -

הִנֵּה הָאָדָם, אפע''פ שֶׁהוּא כָּבוּל לְכֹחַ הַכְּבִידָה וּלְחֻקֵּי הַטֶּבַע,

וְנוֹטֶה לְהִמָּשֵׁךְ אֶל הָאַרְצִי, וּבְסוֹף יָמָיו אַף אֶל שֵׁנָה וְעָפָר -

הִדָּבְקוּתוֹ בִּמְשִׂימָתוֹ הָאֱלֹהִית גּוֹרֶמֶת לוֹ לִשְׁאֹף תָּמִיד לְמַעְלָה,

וְלֹא לָתֵת לְעַצְמוֹ חָלִילָה לִפֹּל.'

וְהִנֵּה לְאַחַר שֶׁאָמַרְתִּי כָּל-זֹאת, וְעוֹד לִפְנֵי-כֵן,

הֲרֵי צִיַּנְתִּי, 'הָרֵבִּי שְׁלִיטׇ''א',

כְּלוֹמַר, 'שֶׁיִּזְכֶּה לְיָמִים טוֹבִים אָמֵן',

תֹּאַר שֶׁנִּדְבָּק אֶל הָאִישׁ,

כְּאִלּוּ הוּא כָּאן וְעַכְשָׁו,

חַי מַמָּשׁ עֲדַיִן בֵּינֵינוּ,

וְלוּ בְּשֶׁל הָעֻבְדָּה,

שֶׁאֲנִי מַזְכִּיר אוֹתוֹ כָּרֶגַע.