על הסרט  השיגעון שלנו  / צביה ויצמן כספי

הבמאי פאולו ז׳נבוזה שהביא את “זרים מושלמים״ חוזר ביצירה קולנועית יחודית.. סרט קטן. לוקיישן אחד. קומדיה רומנטית

טקסט שנון. מקסים המספק הנאה לצופה. מביא שפה קולנועית מקורית מרובדת.

ביום שאחרי חשבתי שבעצם הסרט די עמוק, פסיכולוגי מציף מחשבות. מציץ לעולם הנפש. מה מתרחש במוחם של זוג בדייט ראשון פיירו ולארה. שניהם בני שלושים ארבעים ומשהו חוו כבר זוגיות למדו בדרך תובנות ובנו תבניות. הם משכילים, נאים ונוכחים.

המחשבות שלהם מהדהדות במרחב בתודעה. ממש נוכחים פיסית לבושים כמו שדעתם מאפיינת את דמותם. אוהבים את עצמם ונבוכים מעצמם.

קולות פנימיים מייצגים באופן קונקרטי דמויות ממשיות. דרך נוכחותם של 4 גברים נוספים ו4 נשים נוספות. הבימוי מגיש לצופה את הלבטים שלהם, הדיעות השונות, האמת והמוסר. המחשבות הרומנטית הקפריזיות, הרציונליות והאוטומטיות שמרכיבים את האגואים שיש בתוכנו. דמויות משניות שיש להן תפקיד בקבלת ההחלטות של פיירו ולארה ושלנו כצופים. לרוב באינסטינקטים הפועלים נכון ברגע של מבוכה ומצילים את המצב או שמשתלט חוסר הבטחון ובאה כניעה ורצון לסגת. המתווך יוצר מעין גשר או קב בין המציאות לקצוות מחשבתיות אני אני, אני מרוצה, אני האחר.

האישיות החלופית שחולפת במחשבתי. איזה תפקיד יש לה. כשהאגואים נפגשים ורבים ביניהם ומשלימים האחד את השני האחת עם השניה משתחררים לפרקים מנגנוני ההגנה. כולם שוכנים בדילמה בקונפליקט בהרמוניה.

התסריט והבימוי מסירים שכבה מעצמנו ולוכדים אותנו לקצוות יפרועים של אחד הקולות החבויים. הם לבושים ומאופיינים ונוכחים ורחוקים מהווים עבר והווה ועתיד מחשבתי, אישיותי. מערבלים במיקסר את כל המרכיבים. וביחד הצופה מקבל הזדמנות רנטגנית,

לראות את האישיות האקסצנטרית, הפרועה, הנבוכה, הבשלה או הקפריזית. בין הדמויות הרוחשות מעבר לוילון בקצה התודעה.

הערב מתחיל בלבטים של פיירו, הוא משתף את הצופה בשבריריות של גבר מקסים גם אם בטוח בעצמו הוא מתלבט. מה ללבוש איך עלול או עשוי להתנהל הערב. האים נתקדם למיטה, איזה פרחים לבחור. היא תאהב את גלידת הפיסטוק שבחר.

הערב נבנה ומוגש כארוחה איטלקית שמעלה ניחוח של אינטימיות נרקמת בחוט דק לצד החששות. הוא נשוי או פנוי (פרימו פיאטי), היא מותירה אור קלוש למפגש הראשון. כשהוא נתקל בחפצים הוא בעצם מפגיש בתוכו את הקונפליקט. אור קטן, מתחיל טוב, עם כוס היין השניה, נראה שקולח להם יש נקודות השקה ברמת השיח. זה פותח תיאבון למנה העיקרית (הסקונדו פיאטי). הם נפתחים מספרים על אהבות עבר והעדפות. חושפים פצעים בגוף וברגש. ומתחילים להיחשף היא מספרת על ביציות שהקפיאה. הוא מוכיח עצמו כאב מסור לבתו בשיחה טלפונית שבוקעת באמצע. היא יורדת לרגע לפגוש את האקס שלה. מה שהופך את פיירו לספקן ואת לארה להחלטית. והנה הגענו למנה האחרונה. האים יהיה (הדולצ׳ה) כן היא אוהבת את הגלידה הם קרובים קרובים ויש את הרגע הזה ליד הדלת. נפרדים? הוא שומע בתוכו את הקולות האחרים הוא יוצא ואז נזכר שרק האמיצים מסתובבים וחוזרים.

הבוקר אני בדרכי לקנות שטיח פרוותי לאמבטיה, וסיר חדש לפסטה. דעתי מוסחת, אני נתקלת בבן אדם הוא מתנצל. מחייך מסתובב. איזה אגו מיותר קופץ לי פתאום. איך לא. אני מפנה ראש למבט שני.

.

הפצה: סרטי נחשון, שאול בסקינד

במאי: פאולו ז׳נבוזה. 97 דקות

שחקנים אדוארדו ליאו ואיזבלה אג׳אר