מתי כספי-פרידה מגאון מוזיקלי חד פעמי /  אלדד בוברוביץ

כואב הלב על מותו של מתי כספי. כואב על כל אדם שנפטר בטרם עת, קל וחומר על מי שהמוזיקה שלו הפכה את היומיום הישראלי, הלא תמיד פשוט, למשהו הרבה יותר מרגש, מאיר, ולעיתים נשגב.

"סוף היום" הוא אלבום נשגב. האלבום האהוב עליי ביותר של כספי, ואחד האהובים עליי בעברית. שילוב של טקסטים נפלאים, לחנים כובשים, ביצועים מרגשים והפקה מוזיקלית מדויקת כמו שרק כספי יודע לרקוח.

כספי, מעבר ליכולותיו הפנומנליות כמלחין וכמבצע, הוא גם מפיק ומעבד מוזיקלי גאון. תראו מה עשה עם ריקי גל (אלבום הבכורה), מאיר בנאי ("גשם"), ארז הלוי באלבום הבכורה, וב"סוף היום" כל היכולות האלה מגיעות לשיא.

זה בעיניי אלבום מובהק של בוקר. להתחיל איתו את היום והכול נצבע אחרת. כמו הים התיכון שעל עטיפת האלבום בעיצוב המינימליסטי המרהיב של מנחם רגב, שנשאר יפה גם אחרי 43 שנה.

אין בו רגע מיותר. כל שיר שלם, מדויק, מרטיט:

"עוד תראי את הדרך", "רגיי של עברי", "תגידי", "כל אחד", "שיר", "שיר מלילה", "את תקחי את הבית", "סוף היום", "ימי בצורת", "מי ששר".

"עוד תראי את כל הדרך

עוד תלכי בה – היא שלך

גם אם לא תהיה תמיד קלה."

(מילים: שמרית אור)

יהי זכרו של מתי כספי ברוך.