סיפור:

מדרש בנות הים / מושב זקנים על פרשת שמיני

"וכל אשר אין לו סנפיר וקשקש... לרבות בנות הים. שיש מין דג בים שחציו אדם וחציו דג, ושמו סירונית.

ואותן בנות הים יש להן קול ערב מאוד, ויוצאות על שפת הים ומתחילות לשורר ולזמר בקולן, עד שכל אדם השומע קולן אינו יכול לשלוט בעצמו ורץ אליהן. והן תופסות אותו ואוכלות אותו.

ויש אומרים כי בשעה שהן רואות ספינה באה, הן מתקרבות אליה ומשוררות, והספנים נרדמים מנעימת קולן. ואז הן עולות לספינה והורגות את הספנים וטורפות אותם.

וכתוב בספרים, כי בימי המבול לא מתו בנות הים הללו, לפי שהן חיות במים ולא נגזרה גזירת המבול על דגי הים, ולכן נשארו עד היום הזה."