שיר:

ארץ ישראל הישנה / אביגדור גוטמן 

טְרַנְזִיסְטוֹר צָהֹב

מַשְׁמִיעַ שִׁירֵי לֶכֶת

וַחֲדָשׁוֹת כָּל שָׁעָה,

זֶה הַזְּמַן שֶׁעָצַר מִלֶּכֶת

בְּתַחֲנַת אוֹטוֹבּוּסִים רֵיקָה,

עֶגְלַת גְּלִידָה עוֹבֶרֶת

בְּדִנְדּוּן פַּעֲמוֹנִים,

בַּשְּׁבִילִים  שֶׁפָּסַעְנוּ בָּהֶם

הָלַכְנוּ יְחֵפִים

כְּדֵי לִמְצֹא אֶת הַתֹּם הַפָּשׁוּט

זֶה שֶׁהָיָה חָבוּי בַּנְּשָׁמָה

הֵן לֹא הָיָה לָנוּ כְּלוּם

אַךְ הָיָה לָנוּ הַכֹּל

אֲדָמָה קְשִׁישָׁה יוֹדַעַת

שֶׁתָּמִיד יַגִּיעַ הָאָבִיב

הַיּוֹם יֵשׁ לָנוּ וֵיְז וְ-gps

וּכְבִישִׁים סְלוּלִים

אַךְ אִבַּדְנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ

זוֹ שֶׁאָבְדָה לָנוּ מֵאָז מִבְּלִי שֶׁנַּרְגִּישׁ