לִפְרֹץ גְּבוּלוֹת הוּא רָצָה
אַךְ פַּחַד נִטְמַע בּוֹ
כְּשׁוֹמֵר דּוּ-צְדָדִי
שֶׁאֶת נִשְׁמָתוֹ קִרְדֵם, הִזָּה וְנָצַר
עַד שֶׁיִּהְיֶה שִׁלֵּם בְּיָדוֹ
לַעֲצֹם אֶת עֵינֵי הַשּׁוֹמֵר
שֶׁיָּקוּם וְיִטֹּל מַפְתְּחוֹ
מִן הַצַּד הַנָּכוֹן, הֶחָצוּי,
וְשָׁם, עַל סִפּוֹ שֶׁל הַפֶּרֶץ
תָּמַהּ אֶם אֵי פַּעַם יֵדַע
הֲיֵשׁ גְּבוּל לִרְצוֹנוֹ
וּכְשֶׁיֶּדַע בְּבֵרוּר הַיָאוּץ
לְפַטֵּר אֶת שׁוֹמְרוֹ
אֲשֶׁר נֶעֱלַם לוֹ כְּהֶרֶף בִּפְקַעַת הַתַּיִל
לֹא לִפְנֵי שֶׁהִשְׁאִיר שְׁנֵי מִכְתְּבֵי הִתְפַּטְּרוּת
כְּתוּבִים רַע בִּכְתַב לֵב צָפוּף
עַל אוֹתוֹ הַדַּף הָאֶחָד שֶׁל גֶּדֶר הַתַּיִל
שֶׁקֻּוְקַו וְנִתְלַשׁ מִסֵּפֶר חָרוּת.