שיר:

נעלי גיבורים/ גד קינר קיסינגר

הַזְּמַן שֶׁלּוֹקֵחַ לְהַתִּיר אֶת שְׂרוֹכֵיהֶן שֶׁל נַעֲלֵי הַגִּבּוֹרִים

מֵעַל גּוּפַת הֶחָלָל הַחֲלוּלָה מִגְּבוּרָה

מְנֻכֶּה מִן הַנֶּצַח שֶׁלּוֹ.

 כְּנָבִיא שֶׁאִבֵּד אֶת כְּתֹבֶת הַמֵייל שֶׁל אֱלוֹהִים

נְעָלָיו שׁוֹכְחוֹת בְּהַדְרָגָה אֶת מַגַּע הָאֲדָמָה

אֲבָל הִיא דְּבֵקָה בָּהֶן בְּגוּשֵׁי רְגָבִים שֶׁבֵּין

שׁוּחוֹת הַסֻּלְיוֹת, וּמְנַבֵּאת מָה שֶׁיִּקְרֶה לוֹ.

וּבְעֶצֶם כְּבָר קָרָה.

לֹא מְשַׁנֶּה אוֹמֶרֶת אִמּוֹ, הַמּוֹשַׁחַת אֶת

הַנַּעֲלַיִם לְמַלְכוּת שַׁדָּי בְּמִשְׁחָה חוּמָה, מְצַחְצַחַת

עַד דָּם, וּמְתַקֶּנֶת אֶת תַּרְבּוּשׁ הַשּׁוֹטִים שֶׁלְּרֹאשָׁהּ.

הָעִקָּר שֶׁיּוֹפִיעַ מְדֻגָּם

לְמִסְדַּר מוֹתוֹ.