צילום:לנה הטסובה

געגועים למולדת עם הכנר פאבל  שפורקל/ ראובן שבת

הכנר הצ'כי הידוע בכינורו הכחול    
פאבל שפורקל  Pavel Šporcl
ברסיטל מיוחד במינו בת"א

בליווי הפסנתרן הישראלי  עטור הפרסים  
מיכאל זרצקל Michael Zartsekel

קונצרט לרגל יום השואה הבינלאומי 2026

בנוכחות שגרירת הרפובליקה הצ'כית בישראל, גב' ורוניקה קוצ'ינובה

26 בינואר 2026, ח' שבט תשפ"ו, בשעה 20:00

הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, רח' לואי מרשל 25, תל אביב-יפו
כרטיסים 95 שקלים בקישור. הנחות לזכאים. טל 03-7316561

הכנר הצ'כי פאבל שפורקל, ידיד ישראל אמיתי ואמן בינלאומי בעל סגנון ייחודי הנודע בכינורו הכחול חוזר לקונצרטים בארץ, כששיא ביקורו הוא בקונצרט "געגועים למולדת".
הקונצרט של פרויקט "אל תוך האור" בשיתוף שגרירות צ'כיה, משלב בין מלחינים צ'כים לבין מלחינים יהודים ברובם צ'כים שנרצחו בידי הנאצים ועוזריהם. ילווה אותו הפסנתרן הישראלי עטור הפרסים מיכאל זרצקל.

בעשורים האחרונים מתגלות לנו יצירות של מלחינים יהודים, שפעלו בתקופת השלטון הנאצי ולפניה ברחבי אירופה. פרויקט "אל תוך האור" של עמותת העולם המרהיב של המוזיקה היהודית דואג להוציא את המוסיקה האבודה מהארכיונים הרבים מסביב לעולם בהם היא שמורה  ולהביאה אל הבמה בביצוע חי.
בקונצרט ייחודי זה שהוא בסימן המולדת הצ'כית יבצע הכנר הצ'כי פאבל שפורקל יצירות מאת המלחינים ויקטור אולמן, גדעון קליין וארווין שולהוף . יצירות אלו יוצגו על רקע יצירות מהן הושפעו מאת המלחינים אנטונין דבוז'אק ובדז'יך סמטנה. בנוסף יבוצעו יצירה מאת פאבל שפורקל, המתבססת על ההמנון הצ'כי, וכן ניגון מאת ארנסט בלוך, מלחין יהודי יליד שווייץ, שאף הקריירה שלו נפגעה על ידי המשטר הנאצי, כשיצירותיו נאסרו להשמעה באירופה.

"הרעיון של הפרויקט ושל התכנית לקונצרט זה הוא להציג את המלחינים היהודיים על רקע יצירות מהן הושפעו, כדי לא לצמצם אותם ואת היצירה שלהם ל"מוסיקת שואה", אומר ד"ר ניר כהן שליט, המנהל המוסיקלי של "אל תוך האור".  

הדגש בקונצרט זה הוא על הדיאלוג בין המלחינים היהודיים לבין המלחינים הקלאסיים.

פאבל שפורקל הוא המוסיקאי הקלאסי האהוב ביותר בצ'כיה. הוא מופיע תדיר בטלוויזיה הצ'כית, והאלבומים שהקליט עבור חברות כמו Universal ו    EMI -מגיעים למקומות גבוהים במצעדי המכירות. הוא נמנה עם "השושלת המלכותית של הכנרים הצ'כיים" שמקורה ביארוסלב קוצ'יאן, ולמד גם אצל יצחק פרלמן ודורותי דיליי בארצות הברית, כך שרכש שליטה במגוון סגנונות. הוא מופיע עם תזמורות מובילות, בהן הפילהרמונית הצ'כית, תזמורת פריז והתזמורת הקאמרית האנגלית, ובאולמות כמו קרנגי בניו יורק והיכל וולט דיסני. שפורקל מקדם מוזיקה צ'כית, מלחין, מוביל פרויקטים חינוכיים ומשמש כמנהל אמנותי של פסטיבלים בינלאומיים. זוכה פרס באו״ם על פעילותו לחיבור בין אנשים באמצעות מוזיקה. שפורקל מזוהה עם כינור כחול ייחודי וממשיך להופיע עימו ברחבי העולם. באחרונה הופיע בישראל עם הקאמרטה הישראלית ירושלים במהלך מלחמת "חרבות ברזל" .

פאבל שפורקל ידיד ישראל אמיתי

לאחר שהכנרת ויקטוריה מולובה ביטלה את הופעתה במהלך המלחמה, שפורקל לא היסס והסכים להגיע בהתראה של כמה ימים בלבד לישראל והופיע עם הקאמרטה הישראלית ירושלים בת"א ובירושלים עם הקונצ’רטו לכינור מאת בטהובן . הוא הביע תמיכה מלאה בישראל, גם כאשר המחאות נגד ישראל היו בשיאן, ואף הקדיש את ההדרן שלו לחטופים, כשהוא מופיע עם כובע  “Bring Them Home”. פאבל שפורקל הגיע לישראל גם בתקופת מלחמת האזרחים בסוריה וביקר פצועים סורים במרכז הרפואי בנהריה.

סרטון תמיכה בישראל מככר החטופים שהעלה באינסטגרם


מיכאל זרצקל
פסנתרן יליד רוסיה (1980), בוגר בית הספר למחוננים ע"ש צ'ייקובסקי. זכה בפרס ראשון בתחרות סקריאבין במוסקבה (1995), בתחרות על שם עמנואל דורלט באנטוורפן ובתחרות בפוצסרדה, ספרד. ב-2008 זכה במקום ראשון בתחרות פסנתר וב-2011 בתחרות הקונצ'רטו באקדמיה למוסיקה בירושלים, וכן בפרס רביעי בתחרות במונטריי, מקסיקו. מופיע כסולן עם תזמורות בארץ ובעולם וזוכה מלגת "צפונות תרבות".

ספר לנו קצת על עצמך, איך ומדוע התחלת לעסוק במוזיקה ובנגינה בכינור בפרט.

התחלתי לנגן בכינור כשהייתי בן חמש. הכוח המניע העיקרי היה אמי – היו לה האנרגיה, המשמעת והאמונה והם שהובילו אותי בדרך הזו. יחד עם זאת, מהר מאוד התברר שיש לי מוזיקליות באופן טבעי.

זכיתי והמורה הראשון שלי לכינור, לא רק לימד אותי טכניקה אלא גם נתן לי השראה לאהוב באמת מוזיקה וכינור. האהבה הזו נשארה איתי. התקדמתי במהירות, למדתי בקונסרבטוריון, ואז המשכתי את לימודיי בארצות הברית עם מורים יוצאי דופן כמו דורותי דיליי, אדוארד שמניידר ויצחק פרלמן. לאחר מכן, חזרתי לפראג כדי ללמוד באקדמיה עם ואצלב שניטיל.

משם, הקריירה המקצועית כבר המריאה באופן בינלאומי.

מוזיקה לא הייתה משהו שגיליתי במקרה. גדלתי עטוף במוזיקה. המשפחה שלי מוזיקלית מאוד. אמי וקרובי משפחה אחרים היו מורים ששרו. אבי היה שחקן. תרבות, אמנות וסיפורים היו חלק מחיי היומיום. פולקלור ומוזיקה מסורתית היו גם הם שם תמיד. אחי הוא אחד הצ'לנים המובילים בצ'כיה, ורבים מבני משפחתי שרים, רוקדים או מנגנים בכלי נגינה.

אז במובן מסוים, מוזיקה לא הייתה רק משהו שבחרתי - זו הייתה הסביבה שבה גדלתי, והשפה שלמדתי לדבר מוקדם מאוד.

אתה מכריז על עצמך כידיד ישראל. מה זה בעצם אומר?

אני שמח על השאלה. מהרגע הראשון שכף רגלי דרכה בישראל לפני כמה שנים, הרגשתי בבית. זה אולי הבית השני שלי, כי הבית הראשון שלי הוא, כמובן, צ'כיה.

מבחינה היסטורית, לצ'כוסלובקיה ולעם הצ'כי והסלובקי תמיד הייתה מערכת יחסים קרובה ומכבדת עם ישראל. זה כולל הערצה לתרבות, לאנשים ולאומץ ליבם.
תמיד אהבתי לבוא לכאן - לבצע קונצרטים, לחוות את האווירה, את האוכל, את הארץ עצמה, ומעל הכל את המסורות והמורשת. הדרך בה תושבי ישראל נושאים את זהותם היהודית מעוררת הערצה.
עם הזמן, גיליתי גם שאני עצמי יהודי. גילוי זה לא שינה את מי שאני או את איך שאני חי - אבל הוא אישר לי משהו חשוב. הוא הראה לי שהקשר שלי לישראל, ליהדות ולעם היהודי מעולם לא היה שטחי או מקרי. הוא הגיע ממקום כן, מהלב - וכפי שמתברר, אפילו מה-DNA שלי.

לכן להיות ידיד של ישראל פירושו נאמנות, כבוד להיסטוריה ולמסורת, וקשר רגשי אמיתי .
לא הצהרה מן השפה אל החוץ, אלא משהו חי שאני מרגיש באופן טבעי.

המוזיקה הקלאסית הצ'כית היא ייחודית מאוד במוזיקה הקלאסית, היא משלבת מינמליזם בצד עושר מוזיקלי, ככנר מה האתגר הזה מהווה עבורך או שהוא טבעי לגביך בהיותך יליד צ'כיה ממילא?

גדלתי מוקף במוזיקה צ'כית ובמלחינים צ'כים, כך שהשפה המוזיקלית הזו היא משהו שספגתי כמעט באופן לא מודע. כמובן שמאוחר יותר אתה מנתח אותה, לומד אותה, משכלל אותה - אבל תחושת הליבה כבר שם.

אני אוהב מאוד את הקונצ'רטו לכינור מאת אנטונין דבוז'אק, כמו גם את יצירותיו לכינור ופסנתר. "ממולדתי" של בדריץ' סמטנה היא יצירה נוספת שהיא עבורי כמו אוטוביוגרפיה מוזיקלית של ארצנו. בנוסף, יש את יוזף סוק – שיצירותיו לכינור הן מליבת הרפרטואר של הכינור הצ'כי.

מורשת מוזיקת ​​הכינור הצ'כית עשירה להפליא ועמוקה מבחינה היסטורית. הווירטואוז הצ'כי הגדול הראשון היה יוזף סלאביק, בן דורו של ניקולו פגאניני. הכנרים שאחריו היו אף הם  מבצעים יוצאי דופן:  פרדיננד לאוב, פרנטישק אונדריצ'ק, אוטקר שבצ'יק, יאן קובליק, אחד מכוכבי הכינור הגדולים ביותר של תחילת המאה ה-20, וכמובן יוזף סוק כמבצע.

אני גאה מאוד בהם וגאה מאוד להיות מוזיקאי צ'כי וחלק משושלת זו.
שאתה מבין כמה כנרים מצטיינים מגיעים ממדינה קטנה כמו צ'כיה או בוהמיה בעבר, זה כמעט לא ייאמן. במובן הזה, זה מזכיר לי מאוד את ישראל - מדינה קטנה עם ריכוז יוצא דופן של מוחות גדולים ומוזיקאים גדולים.

ביצוע של מוזיקה צ'כית אינו אתגר עבורי מבחינת ביטוי מוזיקלי - זה מרגיש טבעי, כמעט מדובר ולא נלמד. האתגרים לפעמים טכניים, כי מוזיקה צ'כית יכולה להיות מאוד תובענית בצורה כזו. אבל זה אתגר שאני נהנה ממנו.

אני מאוד שמח להופיע ברחבי העולם עם מוזיקה צ'כית, לנגן אותה בחו"ל, ובמיוחד לנגן מוזיקה צ'כית בישראל - לחלוק את התשוקה שלי אליה ולהראות את המורשת המוזיקלית היפה הזו לקהל בכל מקום.

מי הם שלושת המלחינים שאתה מעריץ ביותר בכל הזמנים ומדוע?

הבחירה הראשונה שלי ברורה מאוד: יוהאן סבסטיאן באך.

אני מרגיש קשר עמוק מאוד אליו. באך לא היה רק ​​מלחין - הוא היה נגן עוגב, כנר, אב לילדים רבים, ומעל הכל גאון במובן האמיתי של המילה. במוזיקה שלו, אין תו אחד שנמצא במקום הלא נכון ומדויק. הכל הגיוני - מבחינה מבנית, רוחנית, רגשית.

שמחתי מאוד להקליט את הסונטות והפרטיטות של באך, ולפני כמה חודשים הוצאתי אלבום חדש המוקדש למוזיקה שלו, Air, שבו אני מנגן קונצ'רטי לכינור וקונצ'רטי כפולים, בהם Badinerie ו-Air. הקלטנו גם ביצוע בבכורה עולמית של קונצ'רטו כפול לכינור ולאבוב. באך הוא מלחין שאני חוזר אליו כל הזמן - הוא תמיד עדכני.

המלחין השני יהיה הצ'כי - אנטונין דבוז'אק. המוזיקה שלו רגשית מאוד, כנה ואנושית, אך יחד עם זאת מעוצבת בצורה מושלמת. גדלתי עם המוזיקה שלו, וזה חלק מה-DNA המוזיקלי שלי. הקונצ'רטו לכינור ויצירות הקאמריות שלו הן יצירות שאני מרגיש קרוב אליהן מאוד, הן מבחינה טכנית והן מבחינה רגשית.

ועכשיו מגיע החלק הקשה - הבחירה השלישית. בכנות, אין לי שם אחד. מוזיקה לא עובדת כמו טבלת דירוג בשבילי. כל מלחין הוא מגוון ומכיל עולמות שונים. לעתים כל יצירה ואפילו כל פרק, מדברים בשפה שונה לחלוטין.

אני אוהב מאוד את הקונצ'רטו לכינור מאת לודוויג ואן בטהובן, שניגנתי לאחרונה כאן בישראל עם הקאמרטה הישראלית. אני אוהב את הסימפוניה הספרדית של אדואר לאלו, את העוצמה של דמיטרי שוסטקוביץ', את העומק הקולנועי של אריך וולפגנג קורנגולד, ואינספור יצירות קטנות יותר - במיוחד של כנרים צ'כים - שאולי לא מפורסמות בעולם אבל הן יוצאות דופן מבחינה מוזיקלית.

אז סלחו לי, אבל אני לא אנקוב בשם של מלחין שלישי מובהק. בשבילי, מוזיקה היא לא עניין של בחירת יצירות אהובות - היא עניין של גילוי מתמיד, הטלת ספק והעמקה.

אם היית יכול לנגן יצירה אחת עם כנר אחר, את מי היית בוחר ואיזו יצירה?

אם הייתי יכול לבחור כנר אחד ויצירה אחת, התשובה שלי הייתה מתחילה באופן אישי מאוד. הגיבור הכי גדול שהיה לי כילד - ומאוחר יותר כשלמדתי בארצות הברית - היה יצחק פרלמן. הערצתי בו הכל: את הנגינה שלו, את הסמכות המוזיקלית שלו, ואת מה שהוא עשה למען הכינור ולמען המוזיקה הקלאסית בכללותה. הוא גרם לכינור להיראות חסר מאמץ, כאילו קשיים טכניים פשוט לא קיימים. ובמקביל, הוא נתן השראה לדורות של אנשים לאהוב מוזיקה. הייתי בר מזל בצורה יוצאת דופן שיכולתי ללמוד איתו, אבל אף פעם לא הייתה לי הזדמנות לנגן איתו ביחד. אז אם הייתה לי הזדמנות חלומית כזו, הייתי שמח לחלוק את הבמה עם יצחק פרלמן - בכנות, כמעט בכל יצירה תובענית לשני כינורות. אין הרבה יצירות מופת שנכתבו לשילוב הזה, אבל אפילו משהו כמו הקונצ'רטו של מוצרט או הדואו של לקלר יהיה תענוג.

אם כבר מדברים על מוצרט, יש כמובן את הסינפוניה קונצ'רטנטה - לכינור וויולה - ואם נמתח קצת את השאלה, הייתי ממש שמח לנגן את היצירה הזו עם פנחס צוקרמן. זה יהיה שילוב חלומי.

וכן, כשמסתכלים על זה, רבים מהכנרים שעיצבו אותי הכי עמוק במקרה הם מוזיקאים יהודים תמיד הערצתי והרגשתי מחובר אליהם. אני גם מעריץ מאוד את מקסים ונגרוב, ועמיתים נפלאים רבים אחרים ברחבי העולם.

אז קשה לבחור רק אחד. יש כל כך הרבה מוזיקאים גדולים שהייתי שמח ליצור איתם מוזיקה. אבל אם הייתי צריך לחלום בגדול, הייתי אומר: מוזיקה נהדרת, עמיתים נהדרים - אולי כאן בישראל, אולי בתל אביב – תמיד אני שמח לחלוק את שמחת הנגינה המשותפת.

דבוז'אק, סונטינה, באולם סמטנה שבפראג https://www.youtube.com/watch?v=Vj-IxyGFPNs

ויליאמס, "רשימת שינדלר" (מאולם סמטנה, עם התזמורת הסימפונית של פראג) https://www.youtube.com/watch?v=qvzGndL76uI