שיר:

שֶׁקֶט / מ.ח. שפי

כֵּן, הַזְּמַן הוּא אַשְׁלָיָה

דָּבָר אֵינוֹ הוֹלֵךְ לְאִבּוּד

כְּלוּם אֵינוֹ חוֹלֵף

הַדֶּרֶךְ אֵינָהּ אָצָה

מָה כְּבָר צָרִיךְ לְהַסְפִּיק

הֶשֵּׂגִים נוֹבְלִים מַהֵר

גַּם הָאִטִּי הוּא אֲמִתִּי.

עוֹד מְעַט

יֵאָסְפוּ כָּל הַחֲלָקִים

וְיִשְׁתַּתְּפוּ בַּצְּעָדָה

הַמְּאֻיָּם יַהֲפֹךְ לְעֶצֶב

וְהָעֶצֶב יִהְיֶה לְעֵשֶׂב

הַשָּׂדֶה.

עַכְשָׁו הַכֹּל שָׁקֵט

דָּבָר לֹא נָע

רַק הָרַחַשׁ שֶׁבַּלֵּב

וְהַכְּאֵב.