רשימה :
העצמת השכחה בזיכרון בספר אל תשכחי לזכור אל תזכרי לשכוח זמירה פורן ציון / ד"ר צדוק עלון
אל תזכרי לשכוח
למה הכוונה?
אם עשיתי מעשה לא טוב אני יכול להגיד לעצמי – תשכח ממנו.
זמירה אומרת לנו כאן – תשכחו מזה שאני רוצה לשכוח משהו; אני לא רוצה לשכוח כלום.
זו בעצם העצמה של החלק הראשון "תזכרי לא לשכוח".
ולמה צריך העצמה? כי לפעמים כדאי לשכוח דברים אשר חלילה יכולים לשבש לנו את שלוות הנפש; הם יכולים להיות דסטרוקטיביים.
וזמירה אומרת לנו – אני לא רוצה לשכוח כלום.
בהקשר הזה, אני רוצה לספר כי אבי מנוחתו עדן היה מפעם לפעם משנן לנו ביאור לפסוק החידתי "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ" (דברים לב, יח).
המילה 'תשי' היא נרדפת למילה 'שכחה' ואת הפסוק צריך לקרוא כתמיהה כך: "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ!?"
כלומר, גלומה כאן טענה של בורא עולם כנגד בני האנוש: אני, הבורא, נטעתי בכם את היכולת לשכוח, כי ללא זאת הצער מאירועים שפקדו אתכם בעבר היה מרפה את רוחכם והייתם מתמוטטים, אבל אתם מנצלים את התכונה הזו של השכחה כדי לשכוח אותי?
השכחה מסייעת בידינו להתמודד עם אירועים קשים ומאפשרת לנו להתמיד ביישותנו; ייתכן שבלעדיה לא היינו יכולים לעמוד מול מאורעות החיים.
והנה זמירה, בנימת תרעומת אומרת: אפילו שזה טוב לשכוח אינני רוצה בשום אופן לשכוח; עצם היכולת לשכוח מרתיעה אותי; עצם העובדה שאני יכולה לשכוח מעוררת בי התנגדות כי מכך אני לומדת שמשהו לא טוב בעצם הווייתנו, ועל כן יש בי דברי תוכחה על כך. אני לא רוצה לזכור שטוב לשכוח, כי זה לא טוב לשכוח.
זמירה רוצה לזכור הכול גם מאירועים לא טובים שפקדונו. מעיקה עליה הידיעה כי איננו יכולים לזכור את כל המאורעות אותנו, שכן במובן מסויים אנחנו איננו אלא אוסף זכרונותינו ועל כן בהישמט זיכרון אחד - נשמט ואובד משהו מעצמיותנו (או מחירותנו, אם תרצו).
