שיר:
חֲדַר הַסּוֹדוֹת/ ורדה שפין גרוס
שָׁנִים אֲנִי בָּאָה אֶל סָלוֹן הַבַּיִת בִּשְׁלוֹמְצִיּוֹן הַמַּלְכָּה
אֶל פִּנַּת הַמַּחְשֵׁב, הַכְּתִיבָה וְהָעֲרִיכָה
וְהוֹלֶכֶת. זְמַנִּי מָדוּד.
הַבַּיִת חֲרִישִׁי נִסְתָּר וְאַפְלוּלִי
לֹא יָדַעְתִּי הֵיכָן חֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁלְּךָ
'חֲדַר הַסּוֹדוֹת הָאֲפֵלִים' קָרָאתָ לוֹ בְּשִׁירֶיךָ.
עַכְשָׁו הוּא עֶרֶשׂ הַדְּוַי
חֶדֶר רִאשׁוֹן מִשְּׂמֹאל
גָּלוּי לְכָל הָרוּחוֹת
וְסוֹדוֹתֶיךָ עֵירֻמִּים לְאוֹר הַיּוֹם הַנּוֹקֵב.
עַל הַשִּׁדָּה לְיַד הַמִּטָּה אוֹר קָטָן וְכָתֹם מִמְּנוֹרַת הַמֶּלַח
שֶׁהֵבֵאתִי לְךָ
וְאָהַבְתָּ.
מִקְדָּשׁ מְעַט בִּשְׁבִילֵנוּ
