שיר:

ציפור אלף השנים /זמירה פורן ציון

עַד שֶׁקָּרָאתִי בְּשִׁמְךָ

לֹא נִרְגַּעְתִּי, אֲהוּבִי.

הָיִיתָ גּוּף מֻשְׁלָם

בִּתְנוּעָה

כְּשֶׁנָּקַבְתִּי בְּשִׁמְךָ.

בָּאתָ אֱלַי בְּמַשַּׁק כְּנָפַיִם רַךְ,

צִפּוֹר אֶלֶף הַשָּׁנִים שֶׁלִּי

כְּשֵׁם שֶׁקְּרָאתִיךָ

מִמּוֹחִי – כָּךְ בָּאתָ.

צֶבַע הַפֶּרַח שֶׁלִּי

בִּתְנוּעַת כְּנָפֶיךָ.

עוֹף פִּרְאִי נוֹשֵׁם בִּי.

כֻּלָּנוּ רוֹצִים לַהֲפֹךְ לָעֵינַיִם

לְמַבָּט שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִשָּׁכַּח.

אַתָּה יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ עֵינַי עִדָּנִים

וַאֲנִי שֶׁלְּךָ,

מְחַפֶּשֶׂת סְבִיבִי סִימָנִים.

עַד שֶׁקָּרָאתִי בְּשִׁמְךָ,

עַד שֶׁהִצַּעְתִּי לְךָ אֶת חַיַּי,

עַד שֶׁקָּרַעְתִּי אֶת לִבִּי –

לֹא נִרְגַּעְתִּי, אֲהוּבִי.