על ההצגה בית הבובות בתאטרון הבימה/דניאלה  וייכרט

בית הבובות, מחזה של איבסן מלפני 150 שנה העוסק במיגדריות מצליח להיות רלוונטי גם היום לאחר המהפכה  הפמיניסטית ועידן ה me too.

נורה, הגיבורה הראשית חיה את לה החלום: בעל עשיר ומצליח, ילדים מקסימים ובית מפואר. בהמשך העלילה מתגלים סודות ושקרים שנורה הסתירה כדי להציל נואזות את נישואיה. בעבר בעלה חלה מכוד והיא לקחה הלוואה מקרוגסטטד כדי לשולחו למקום מרפא. היא עומדל בהחזר התשלומים על ידי חסכון מהכסף שבעלה נותן לה ומעבודות צדדיות של תפירה וריקמה. בעלה, מנהל הבנק רוצה לפטר את קרוגסטאד ממשרתו בבנק. האחרון מאיים שיגלה לבעלה על ההלוואה אם הלה יממש את איומו. לינדה, חברתה של נורה באה במפתיע למרות שלא התראו כעשר שנים. היא מבקשת את עזרת נורה במציאת עבודה שכן בעלה נפטר, היא חשות ילדים והיא זקוקה להתפרנס ולמלא את זמנה. בהמשך מתגלה שבין קרוגסטאד ללינדה היה רומן והיא דחתה אותו והתחתנה עם מישהו אחר משיקולים כלכליים. קרוגסטאד שולח אתמכתב ערבון ההלוואה לתיבת הדואר להלמר אזר נכתב ע"י אביה סמוך לפטירתו. אך כאן מתגלה השקר: נורה זייפה את חתימת אביה שנפטר שלושה ימים קודם לכן.

דמות נוספת שמופיעה היא של ד"ר ראנק, חבר קרוב של המשפחה המאוהה בנורה. הוא חולה במחלה ממארת - שחפת של עוד השידרה. היא מבקשת את עזרתו, אך גם הוא אענו יכול למנוע את שליחת המכתב. נורה זייפה את חתימתו של אביה שנפטר  שלושה יצים קודם. כשבעלה מגלה את האמת שהוסתרה ממנו הוא מכנה אותה בכינויי ג אי: "צבועה, שקרנית, פושעת". נורה מתפכחת באחת והופכת מאשה כנועה לאדם עם אישיות עצמאית, רצונות ושאיפות משלה. היא מסרבת להמשיך בנישואי השקר האלה, עוזבת את הבית לאלתר, משאירה את ילדיה עם בעלה ומוצאת בלילה גשום אל דרך חדשה כאשה עצמאית.

המחזה זוכה בצדק לשבחים רבים ביחוד על משחקה המעולה של שני כהן בתפקיד נורה. נכתב עליה שהיא מביאה "תצוגת משחק מרהיבה ונוכחות בימתית עוצמתית". גם יגאל שדה בתפקיד הבעל הלמר טורוולד זכה לשבחים על הופעה נפלאה ודיוק ד ותו המניפולטיבית.

התפאורה והעצוב הבימתי מוקפדים ומדגישים את תחושת ה"כליאה" של נורה בתוך ביתה.

חלק מהמבקרים ץיארו את ההפקה כ"סוחפת ודוקרת" בעוד אחריפ סברו שהמלודרמטיות היתרה בחלק מהרגעים אינה מתאימה לימינו. העולם השתנה לבלי הכר ב 150 השנים שחלפו, אנשים עברו סבל וחיי גהינום ללא שיעור. הנטייה היום היא להציג את התמצית באיפוק מינימליסטי ולא במלודרמה.  (זו התוספת שלי).

לסיכום מרבית הביקורות ממליצות על ההצגה כחוויה תיאטרונית איכותית ומטלטלת המעלה שאלות חשובות על חופש אישי ומוסכמות חברתיות גם בימינו.