בכיוון הרוח על ההצגה על החיים ועל הרצף בתאטרון פסיק סקירה מאת שושנה קרבסי

על ההצגה על החיים ועל הרצף בתאטרון פסיק /שושנה קרבסי

הצגה המבקשת להביא לקדמת הבמה את המורכבות של להיות אוטיסט או בעל צרכים מיוחדים ואת המורכבות של משפחתם, ואינה מתנצלת על התוכן שיש בו מסרים מוצהרים מראש.

לכבוד השבוע הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות תיאטרון פסיק - פרויקט ו״אהבת״ הציגו בגאווה את ההצגה ״על החיים ועל הרצף״, הפקת ענק בהשתתפות עשרות שחקנים, ילדים בוגרים וקשישים, חלקם ״רגילים״ חלקם ״מיוחדים״ והדבר היפה והמפתיע בהצגה זו שלא תמיד יכולת לדעת מי ״רגיל״ ומי מיוחד״.

ההצגה מספרת את סיפורו של אדמונד, שמאובחן על הרצף, בתפקוד גבוה, תלמיד מבריק עם חברה מהממת וחלומות בשמיים. אבל כשהחיים לוחצים ואמא חולה, הוא יוצא למסע משנה חיים, וכמו באגדה ״פרח לב הזהב״, הוא יוצא למסע של בגרות, חיפוש עבודה ופרנסה על מנת לממן לאימו ניתוח מציל חיים. במסע ההתבגרות , מתהפכות היוצרות, אמא שתמיד טיפלה בו הופכת להיות מטופלת על ידו. המסע להצלת האם קשה אבל עם חברים טובים ואהבה בלב, תמיד יש תקווה.

למעשה אדמונד משחק בהצגה בתפקיד חייו. אדמונד האמיתי מבצע על הבמה את קטעי הקישור ושחקן אחר משחק את אדמונד ואת קורותיו ובאופן מאוד משכנע עד שסברתי עד תום ההצגה שהשחקן הראשי באמת על הרצף...

ההצגה עשירה בשחקנים, בניצבים והמיזנסצנות שנבנו על הבמה מקסימות. כך המיזנסצנה של המטבח עם הבגדים הלבנים והקמח המתעופף, והסצנות העשירות בשחקנים, בשירה ובמוזיקה המלווה לאורך כל ההצגה על ידי קלידן, מוזיקה שכתב אריאל זילבר האגדי.

אבל מה שמיוחד בהצגה זו יותר מכל הוא המסרים שלה. כולנו מכירים סיסמאות של ״קבלת השונה״, ״קבלת האחר״ אבל מה שהצגה הזו עושה הינו מתן לגיטימציה לרגשות אמביוולנטיים. כך למשל דמות האם, מצד אחד מעודדת את בנה להישגים גבוהים, דואגת ומטפלת ומאידך לעתים נשברת ואומרת מילים קשות של אכזבה מבנה. והבן מתרעם על אמירותיה.

באופן אישי, אשתף שאני עצמי אם לבת 27, עם צרכים מיוחדים ומכירה היטב את האמביוולנטיות והמורכבות הרגשית הטמונים בגידול ילד עם צרכים מיוחדים ויפה שההצגה נותנת קול ולגיטימציה לרגשות מורכבים אלו של ההורים ואינה מייפיפת מציאות שלא תמיד הינה קלה ויפה. ההצגה בוחרת באופן מודע לברוח מהשטחה של מציאות רבודה.

יתירה מזו, ההצגה מבטאת גם את הקושי של ה״אחר״ לקבל את עצמו כ״אחר״, כשונה. בכך ההצגה אינה עוד הצגה עם סיסמאות שטחיות של ״לקבל את האחר״ אלא בבחינת ״הכר את האחר ואת המורכבות של כל מה שבעניינו וסביבו״. יש כאן עומקים ותודה להוגיה ויוצריה על מסרים חשובים.

אכן, מטבעו של הנושא, מדובר בהצגה דידקטית, יש לה מה להגיד ומסרים להעביר וחשוב שבתי ספר ומוסדות יצפו בה ויכירו את עולמם של האנשים המיוחדים, שלעתים נראים שונים, מתנהגים אחרת אבל בחלומות שלהם ובמשאלות שלהם כלפי עצמם הם אינם שונים מאף אחד אלא שווים בכל מובן.

וכאמא בעצמי לבת עם צרכים מיוחדים, על כל המורכבויות , אל תשאלו מאיפה אני יודעת.

את ההצגה כתבו דורית לרמן ויהונתן אלון. את המוזיקה חיבר אריאל זילבר (כבוד ויקר)

מחזה ופזמונים: יהונתן אלון ודורית לרמן

להזמנות doraler@gmail.com 050-6280383