שיר:

צֵל חוֹדֵר/ רוֹן גֵּרָא

אִישׁ לוֹהֵט יָדַע  לְהַלְהִיט

אֶת שׁוֹמְעָיו

כְּשֶׁהַכֹּל נָהוּ לְהַקְשִׁיב לוֹ

לְקֶצֶב דִּמְיוֹנוֹ

כְּשֶׁלְּחָיַיִם וְרֻדּוֹת שֶׁל נָשִׁים

סָמְקוּ כְּשֶׁבַּקְּלִידִים פִּזֵּר

אֶת דּוּ הָעֶצֶב הֶעָצוּב.

הַיּוֹם הוּא כָּלוּא בְּבֵיתוֹ

הָאַפְלוּלִי

עֲצִיצָיו נָבְלוּ

הַצִּיּוּרִים מֵעַל רֹאשׁוֹ

כְּשֶׁהוּא מַנִּיחַ אֶת רֹאשׁוֹ

עַל מַצַּע הָאֲפֵלָה.

עִתִּים זוֹעֵק מֵחַלּוֹן שְׁנָתוֹ

כְּשֶׁצֵּל חוֹדֵר מִבַּעַד לַזְּגוּגִית

וְהוּא חָשׁ חִיּוּךְ בְּעֹמֶק הָאֲפֵלָה.