מאמר:
פמיניזם מעשי ושבירת מעגל הדיכוי הנשי ברומן "כמו החיטה ברוח" של מאירה פפר /עדי אביטל רוזין
מבוא
מאמר זה מציע ניתוח מקיף ורב שכבתי לרומן "כמו החיטה ברוח" מאת מאירה פפר, 271 עמודים, שיצא לאור ב-2025 בהוצאת כנרת, זמורה, דביר- מוציאים לאור. זהו ספר ביכוריה של פפר ויצירה המהווה מסמך ריאליסטי-חברתי חודר העוקב אחר מסע חייה המטלטל של גיבורה אחת, רומיה/ראומה, מילדותה בקהילה מסורתית וענייה בתימן, דרך עלייתה לישראל והתמודדותה עם דיכוי פטריארכלי, אלימות ונישול כלכלי-חברתי בפריפריה הישראלית. הרומן מתמקד במוקד נרטיבי ברור: חוסן נשי (Resilience) הנתון תחת מכבש של דיכוי פטריארכלי ומעמדי, ועיסוקו המרכזי הוא בהפיכתה האקטיבית של הגיבורה מקורבן לשורדת, ולבסוף לאישה המגדירה את זהותה מחדש באמצעות עמל כפיים, רכישת מיומנות ואוטונומיה כלכלית מוחלטת.
הסיפור מתחיל בייצוג כואב של חוסר האונים המוחלט של הילדה רומיה, אשר נמכרת בפועל לנישואים מתוך כורח כלכלי קשה של משפחתה. המספר חושף את המנגנונים הקרים של הדיכוי המגדרי ע"י הצגת ההורים, המצויים בעוני חמור, כמי שרואים במוהר הנישואים כדרך להתקיים, ובכך הופכים את רומיה הצעירה לסחורה בעסקה כספית. הציטוט המכונן של האב, הבוחן את כף ידו הפתוחה שבה הוא "החזיק את גורלה של בתו", ממחיש כיצד הדיכוי אינו גזירת גורל דתית או מיסטית, אלא תוצאה ישירה של היגיון כלכלי-מעמדי הפועל בתוך המסגרת הפטריארכלית.
הרומן אינו מאפשר לקורא הפוגה גם לאחר המעבר הגאוגרפי והעלייה לארץ ישראל, אירוע המסומן בשינוי שמה של הגיבורה מרומיה לראומה, המבשר על ניסיון התחלתי לזהות חדשה. למרבה הצער, המעבר אינו מביא עמו חירות מיידית, אלא רק מחליף מסגרת דיכוי קהילתית אחת באחרת, המתרחשת הפעם בתוך ההקשר החברתי-מעמדי של הפריפריה הישראלית וקשיי הקליטה. ראומה מוצאת את עצמה לכודה בנישואים אלימים במיוחד לבעלה עמרם, אשר מפעיל כלפיה כוח פיזי ורגשי, והבית הופך למלכודת אימה המייצגת את שיאו של הדיכוי הפנימי בתוך הקולקטיב המזרחי בישראל.
אל מול מציאות קשה זו, מציג הרומן נרטיב של העצמה ייחודית. ראומה מסרבת לשקוע בקורבנות ובמקום זאת בונה את עצמאותה באופן פרקטי ויומיומי, תוך שהיא הופכת בהדרגה מנערה חסרת השכלה לאישה בעלת מקצוע מיומן ונדיר. המוקד הוא בקשר הישיר בין עבודה פיזית וסמכות מקצועית להעצמה מגדרית, והיא ממירה את תפקידה הביולוגי, זה שנועד לשרת את הפטריארכיה, למקור של כוח מקצועי באמצעות הפיכתה למיילדת מיומנת. הטרנספורמציה הזו מושלמת עם רכישת חירותה באמצעות פעולה כלכלית מחושבת של לקיחת הלוואה ופריעת חובות בעלה, המבססת את יכולתה לשלוט באופן רדיקלי בגורלה. הרומן מגיע לשיאו הרעיוני בכותרתו "כמו החיטה ברוח", המטפורה המכוננת לחוסן (Resilience), שמדגימה את המסר הפנימי של הגיבורה: היכולת "להתכופף כדי לא להישבר".
בפתח מאמרי, אציג ניתוח מבואי מקיף לרומן הביכורים של מאירה פפר, "כמו החיטה ברוח", ואגדיר אותו כמסמך ריאליסטי-חברתי חודר וחשוב. אדון במבנה הנרטיבי של היצירה, העוקבת אחר מסע חייה המטלטל של הגיבורה, רומיה/ראומה, מילדותה בקהילה מסורתית בתימן ועד לבגרותה בפריפריה הישראלית. אבקש להראות כיצד הרומן מתמקד במוקד נרטיבי ברור של חוסן נשי (Resilience) תחת מכבש של דיכוי פטריארכלי ומעמדי. אטען כי הסיפור אינו מסתפק בתיאור הסבל, אלא משרטט תהליך אקטיבי של הפיכה מקורבן לשורדת, תוך שימוש במטפורה המרכזית של החיטה ברוח, היכולת להתכופף כדי לא להישבר, כמוטיב המארגן של היצירה כולה.
בחלקו הראשון של הניתוח הטקסטואלי, אצלול אל מעמקי הייצוג של הילדות המרוסקת והמכניזם הכלכלי-חברתי העומד בבסיס נישואי הכפייה. אנתח את האופן שבו פפר חושפת את המנגנונים הקרים של הדיכוי המגדרי, המונעים לא רק ממסורת דתית אלא מכורח כלכלי. אתמקד בציטוט המכונן של האב הבוחן את כף ידו הפתוחה, שבה החזיק את גורל בתו, כהוכחה לכך שהדיכוי מוצג כעסקה כספית צינית ונטולת רומנטיזציה. אדגים כיצד הטקסט ממחיש את חוסר האונים המוחלט של הילדה רומיה, הנמכרת בפועל כדי להבטיח את הישרדותה הכלכלית של משפחתה, ובכך אבסס את הטענה שהרומן משמש כתב אישום חריף נגד הסחר בנשים במסווה של מסורת.
בהמשך הדיון הטקסטואלי, אבחן את המעבר הגיאוגרפי והזהותי של הגיבורה עם עלייתה לישראל, אירוע המסומן בשינוי שמה מרומיה לראומה. אטען כי המעבר לארץ המובטחת אינו מביא עמו שחרור, אלא מחליף מסגרת דיכוי אחת באחרת, המועצמת על ידי קשיי הקליטה והמעמד בפריפריה הישראלית. אנתח את דמותו של עמרם ואת הנישואים האלימים כביטוי לשיאו של הדיכוי הפנימי בתוך הקולקטיב המזרחי, כאשר הבית הופך למלכודת אימה. אראה כיצד התיאורים הריאליסטיים של האלימות אינם נועדו לזעזע בלבד, אלא להדגים דפוס קבוע של שליטה והכנעה, המשאיר את הגיבורה בתחושת חוסר מוצא קיומית.
לאחר מכן, אפנה לניתוח המהפך המגדרי והמקצועי של הגיבורה, ואדון באופן שבו היא בונה מחדש את זהותה כסובייקט פעיל. אתמקד בטרנספורמציה של ראומה מנערה חסרת השכלה לאישה בעלת מקצוע מיומן, ואראה את הקשר הישיר שהרומן טווה בין עבודה פיזית, רכישת מיומנות כמיילדת, לבין העצמה מגדרית. אדגים כיצד היא ממירה את תפקידה הביולוגי המסורתי למקור של סמכות וכוח מקצועי, ובכך מבצעת "תיקון" לילדותה שנמכרה. כמו כן, אנתח את הסצנה המרכזית של פירעון חובות הבעל כרגע שיא של רכישת חירות באמצעות פעולה כלכלית מחושבת, המהווה את המפתח האמיתי לשחרור נשי ברומן.
בפרק העוסק בתיאוריות המגדריות, אנתח את הרומן דרך הפריזמה של התיאוריה הרדיקלית ותיאוריית ההבנייה החברתית. אבקש להוכיח כי סיפורה של רומיה הוא מקרה בוחן לטענה כי "האישי הוא פוליטי", כאשר הנישואים והיחסים בבית משקפים היררכיה פוליטית של שליטה גברית. אשתמש במושג "עשיית המגדר" של ג'ודית לורבר כדי להראות כיצד המעבר מילדה פראית בהרים ל"ראומה" עקרת הבית הוא תהליך כפוי של הבניית זהות נשית כנועה. אנתח את האינדוקטרינציה המגדרית המועברת על ידי האם והחמות, המחנכות לכניעה כחובה מוסרית, ואראה כיצד האלימות של עמרם משמשת כאמצעי אכיפה פוליטי לשמירת הסדר הפטריארכלי.
בהמשך הדיון המגדרי, ארחיב את היריעה לניתוח הצטלבותי (Intersectionality) וקווירי. אדגים, בעקבות קימברלי קרנשואו, כיצד הדיכוי של רומיה נובע מהצטלבות ייחודית של גיל, מגדר, מעמד ועוני, ולא ניתן להבינו דרך ציר אחד בלבד. אטען כי גופה של הילדה הענייה הוא הנכס המצוי במוקד ההצטלבות הזו. בנוסף, אציע קריאה קווירית בטקסט, המזהה את ילדותה של רומיה כ"פרפורמנס" מגדרי אלטרנטיבי ופראי שדוכא, ואת חזרתה לעמדת כוח כמיילדת כפעולה של שיבוש מגדרי (Gender Disruption), המערערת על ההיררכיה הגברית באמצעות ידע נשי ייחודי וסמכותי.
בניתוח הפמיניסטי של היצירה, אשלב בין גישות סוציאליסטיות, ליברליות ותרבותיות להבנת מנגנוני השחרור של הגיבורה. אדון בפמיניזם הסוציאליסטי הרואה בנישואים עסקת מכר ובדיכוי תוצר של תלות כלכלית, ואראה כיצד עצמאותה הפיננסית של ראומה היא המענה הישיר לכך. במקביל, אבחן את ההיבט האקזיסטנציאליסטי של הפיכתה מ"אחר" (האובייקט הנמכר) לסובייקט בעל פרויקט חיים משלו. כמו כן, אדגיש את מקומו של הפמיניזם התרבותי, המעלה על נס את "האתיקה של הטיפול" והסולידריות הנשית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בקשרים בין הנשים ברומן ובכוח המרפא של המיילדת.
את הפן הפסיכולוגי של המאמר אקדיש לניתוח השפעות הטראומה המוקדמת דרך תיאוריות התקשרות ופסיכואנליזה. אבחן את מכירתה של רומיה כאירוע של נטישה ובגידה על ידי דמויות ההתקשרות הראשוניות, היוצר "מודל עבודה פנימי" פגום של חוסר אמון. אראה כיצד דפוס זה משוחזר בנישואיה האלימים לעמרם. אנתח את תהליך הריפוי שלה כתיקון התקשרותי, שבו היא מצליחה לשבור את מעגל ההעברה הבין-דורי ולהפוך לדמות התקשרות בטוחה ("אני אמא") עבור ילדיה ועבור עצמה, תוך בניית חוסן פנימי המאפשר סליחה.
בחלקו השני של הניתוח הפסיכולוגי, אתמקד בגישות התפתחותיות וקוגניטיביות-התנהגותיות (CBT). אשתמש במודל של אריק אריקסון כדי להדגים את הכשל בשלב "אמון מול חשדנות" ואת משבר הזהות הכפוי בנעוריה. אטען כי הריפוי של ראומה מתרחש באמצעות תהליכים התנהגותיים של שבירת סכמות: יציאה לעבודה, רכישת שפה וטיפוח הגינה, אשר משמשים כ"ניסויים התנהגותיים" הבונים מחדש את תחושת המסוגלות והערך העצמי שלה. אראה כיצד פעולות אלו מאפשרות לה לעבור ממצב של חוסר אונים נרכש למצב של שליטה ומימוש עצמי הומניסטי.
בדיון על התיאוריות המיסטיות, אציע פרשנות הרואה בסבלה של הגיבורה תהליך רוחני של "גלות השכינה" ו"שבירת הכלים". אשען על קבלת האר"י והקבלה הספרדית כדי לתאר את רומיה כנשמה שנכלאה בקליפות של מציאות גשמית דכאנית. אדגים כיצד עבודתה הפיזית והסיזיפית מקבלת משמעות של "עבודה בגשמיות" חסידית, שבה היא מעלה ניצוצות קדושה מתוך החומר, הבישול והלידה. כמו כן, אדון במיסטיקה של הטבע, המקשרת את נשמתה הפראית של רומיה להרים ולרוח, ואראה כיצד החיבור המחודש לטבע (דימוי החיטה) מהווה חלק אינטגרלי מהגאולה ומהתיקון הרוחני שלה.
בפרק התיאולוגי, אתמודד עם שאלות של צדק אלוהי ותיאודיציה העולות מן הסיפור. אבחן את סבלה של רומיה דרך "תיאודיציית עשיית הנפש", הרואה בסבל כור היתוך לעיצוב אישיות מוסרית וחסינה. אדון במתח בין ריבונות האל לרצון החופשי, ואטען כי הרומן מטיל את האחריות לרוע על הבחירה האנושית המושחתת של האב והבעל, ולא על גזירה אלוהית. כמו כן, אנתח את הטקסט לאור התיאולוגיה הפמיניסטית ותיאולוגיית הנביאים, המזהה את האלוהות עם הדרישה לצדק עבור החלש, ואראה כיצד רומיה מוצאת את האל המשחרר בתוכה, בניגוד לאל המדכא של הממסד הדתי-פטריארכלי.
בחלק העוסק בנרטולוגיה, אנתח את תפקידו הקריטי של המספר יודע-כל ברומן, תוך שימוש בתיאוריות של ג'נֶט ובות'. אדון בחשיבותה של "פוקליזציה אפסית" המעניקה למספר שליטה מוחלטת במידע ויכולת לחשוף את הפנימיות המורכבת של הדמויות. אטען כי המספר מתפקד כ"מספר אמין" המייצג את הנורמות המוסריות של המחבר המשתמע, ומנחה את הקורא לשיפוט אתי של המציאות המתוארת. אסביר מדוע בחירה נרטיבית זו הכרחית ליצירת טוטאליות חברתית ופרשנות סמכותית של יחסי הכוח, ומדוע היא מאפשרת יצירת אירוניה דרמטית ועומק פסיכולוגי שאינם מתאפשרים בטכניקות אחרות.
בהמשך ישיר לדיון הנרטולוגי, אבחן את הזהות המגדרית של המספר יודע-כל ואטען כי מדובר בקול בעל מאפיינים נשיים-פמיניסטיים מובהקים. אבסס טענה זו על איכות הפוקליזציה האמפתית כלפי רומיה, המעניקה לקורא גישה אינטימית לכאבה ולמחשבות המרד שלה, לעומת השיפוט הציני המופנה כלפי הדמויות הגבריות. אצביע על הידע התמטי המעמיק של המספר בעולמות נשיים כמו לידה וריפוי, ועל הרטוריקה החותרת תחת הנורמות הפטריארכליות. אסיק כי המספר משמש כ"עדה" וכקול מתקן, המעניק לגיבורה את הסמכות הנרטיבית הסופית ("אני אמא").
לקראת סיום המאמר, אעריך את תרומתו הייחודית של הרומן לספרות הנשים העברית. אשווה את יצירתה של פפר ליצירותיהן של סופרות כרונית מטלון ודורית רביניאן, ואצביע על הייחוד של פפר בבחירה בריאליזם ישיר, נטול אירוניה ומנוכרות, המציג "פמיניזם מעשי" של הישרדות. אדגיש את האופן שבו הספר חושף את השורשים הכלכליים של הדיכוי המגדרי בפריפריה ואת הגוף הנשי כזירת מאבק מרכזית. אטען כי פפר מעניקה קול חשוב לחוויה המושתקת של נשים, ומציעה מודל של העצמה שאינו תלוי בהשכלה אקדמית אלא בידע גופני ומסורתי.
בפסקת הסיכום, אאחד את כלל התובנות לכדי טענה מרכזית על חשיבותו של מושג ה"חוסן" (Resilience) והסליחה ברומן. אדון בבחירה הלא שגרתית של פפר לסיים את היצירה בהשלמה ובבנייה מחדש, ולא בשבר או בניתוק. אנתח את הדימוי "כמו החיטה ברוח" כמודל פמיניסטי המציע כוח הנובע מהיכולת להתגמש. אסיים בקביעה כי הרומן מהווה מסמך אנושי המכונן סובייקט נשי חדש, המצליח לפרק את שרשרת הדיכוי באמצעות לקיחת אחריות, עבודה קשה וסליחה רדיקלית, ובכך הוא תופס מקום של כבוד בקאנון הספרותי המתהווה.
להמשך קריאה
https://mikrarevivim.blogspot.com/2025/11/blog-post_23.html?m=1
