רשמי מסע קפריסין 

צביה ויצמן כספי

צילום: צביה ויצמן כספי

מהיום למחר החלטתי להצטרף לחברים שנסעו לקפריסין. למרות שאני חובבת מסעות, זהו ביקורי הראשון לאי הקרוב לכדי שעה טיסה. היא דומה לשכנותיה, כבת משפחה. מצילום לווין על המפה, דומה האי למניפה שנשמטה מידיים ענוגות ברוח ים. היא מונחת בחן במי הים התיכון. שכנותיה ,טורקיה ויוון . היא גם קצת אירופאית שוכנת ימים, וקצת מזרח תיכון.

פנינו ללימסול העיר השניה בגודלה. עיר נמל ומרכז עסקים כלכלי המתהדרת במרינה, תיירות וחיי לילה. פתוחה לים וידידותית. טיילת ארוכה ויפה בסמוך למלון שלנו NYX.

המלון סופר מודרני, (רשת Leonardo) הוא מלון חכם ודיגיטלי. כפתור אחד והחדר נע בין אור לצל ,בין תאורה היקפית לנקודתית. המסך מקדם את האורחים אישית ומעדכן הודעות בשידור חי. מכונת קפה וקפסולות, מים ויין קידמו פנינו. ארוחת בוקר נהדרת עשירה ועונה על כל הצרכים .

אני יוצאת לאימון אינטרוולים במרחב הפתוח לים.

השמש עולה דווקא במערב. פוגשת את המשכימים ושוחרי היוגה. הטיילת, בקצה אחד נמל עתיק ובקצה השני מגדלי פלדה וזכוכית. בניין אחד לא סימטרי נראה בפרופיל כמו דג ענק, הפוער פיו להרחיק עוינות מהחוף השלו. נוף אורבני בבניה, המון מנופים דוקרי עננים.

רצי הבוקר אופנתיים, מקועקעים וחטובים כמו בטיילת צ׳יץ או בפארק הירקון. הים אותו הים. כחול וצלול ורחוק. בשדרה הצמודה חנויות צלילה, גלישה ושייט ובתי מלון רבים. עברית נשמעת פה ושם. כאן נוהגים הפוך, כמו בבריטניה שימו לב.

לימסול דומה לערי יוון ודרום תורכיה. בדרכים נחשפים עמודים עתיקים מחפירות ארכיאולוגיות ובמקביל, בניה מתחדשת. מבצרים וכנסיות. הטיילת מעוטרת באשוח ענק. בערב הוא מרהיב באורותיו. לכל אורכה בריכות נוי ופסלי אבן. מעין מוזיאון פתוח. בעיר העתיקה הבחנתי בשלט ״כשר״ החץ הוביל אותי לדלת שעליה הלוגו ״ביסטרו״ Be Strong. למה הוא התכוון?!

חבורת ותיקים על שרפרפי קש במה שנראה  בית קפה שהוא גם  לוטו טוטו וגם גלנטריה, על מדף מאובק כמה פחיות קולה, שק אורז, שמן זית, וודקה מקומית. ביקשתי קפה שחור קטן להתאים עצמי ליושבים, נדרשתי לשלם 4 יורו! כשאמרתי שזה יקר הוא השיב No coffee for you! ונבלע מאחורי הוילון. נזכרתי ב״סופ נאצי״ של ג׳ורג׳ מסיינפלד יצאתי מהמקום. שירת מקהלה זימנה אותי לתפילת בוקר יום ראשון בכנסייה היפיפייה המוארת באור יקרות, מעט מאוד אנשים בשעה זו של בוקר.

בערב צעדנו את הקילומטר מהמלון למתחם הנמל. מתברר שצריך להזמין מראש למסעדות עם המפות המעומלנות והמארחת, התיישבנו במסעדה נפלאה על דג לברק כולל שתיה, סך כ30 €

מסביב למתחם המסעדות -לונה פארק. מוכרים תירס חם, שערות סבתא ותפוח מסוכר. געגועיי לילדותי בירושלים. בדוכנים ,בובות סנטה קלאוס, עצים ירוקים מפלסטיק וסירות מפרש מצדפים. לאורך הדרך עוגנות יכטות נאות מתעטפות ברחש הגלים וריח המלוח צף על המים.

העיר מוארת באורות ניאון מכוניות ספורט קצוצי אגזוז דוהרים בכביש הראשי שמפריד בין שורת בתי המלון לטיילת. לכל הטוב הזה מצטרף גם רעש ויזואלי מנצנץ באדום וירוק שורות של ניאונים ועצי אשוח גנדרנים עיטרו את השדרה לקראת הכריסמס.  בורחת מההמולה, אך זו חודרת לחדר במלון. לפריים לוקיישן יש גם חסרונות. החברים יצאו לקזינו ואני מטפסת לקומת הגג להתרשם מהנוף המרהיב.

ממחר השמש תהיה זהב פז. הטיילת ריקה, עץ האשוח שהואר אמש עדיין מהבהב באורותיו. צעדתי לכיוון הגלגל ענק, זה שהעניק לנו פרספקטיבה איך הכל מסעיר ויפה מגובה רב. באמריקה של המאה הקודמת קראו להם ״גורדי שחקים״.

ארכיטקטורה היא פעולה הירואית בביקורתיות על המציאות. היא דורשת אומץ לשנות היא מבקרת את המרחב העירוני המלמד על עצמו ועל תפיסות שהשתרשו ונקבעו. האם  הריסת בניין ישן ובנייתו של מגדל  מלמדת על התפתחות טכנולוגית? כן. האמריקניזציה בבניה החלה עם הגלגל ענק בקוני איילנד של אמריקה, הוא קורא בספר ומצטט אדריכל ידוע שם. כך יכלו לראות את הנוֶף ממעוף הציפור ולהחסיר פעימה. מגדלי המגורים מחזירים לנו את תחושת השעשוע של הגלגל, של הילדות. אם לעיר יש יכולת טכנולוגית לבנות 50-100 קומות אז יש לה בטחון טכנולוגי גם להתגבר על אויבים. קבוצת הסיור שהצטמצמה בשל הגשם, ממשיכה למבצר. אני מאבדת את חבריי בין הסמטאות הריקות של יום ראשון.

גשם ירד כל הלילה והבוקר זוהר במיוחד. הכבישים רטובים. התאורה הגנדרנית על העצים עדיין מסרבת לפשוט את שמלת הערב שלה. מאחרת להיפרד מהנשף. השמש עולה באופק מוסתרת בשולי העננים מציירת קונטור של זהב לשמיים. מצטרפת לאנשי הבוקר. המקדימים למשמרתם ומאיצים צעדם. ההליכה בטיילת נעימה.  לכל אורכה פסלים ואנדרטה של חייל צעיר שמוקדש כמחווה לזכר המלחים היוונים שנפלו בשנות ה60. בכל מקום בכל גבול בין מלחמה לשלום בין שמחות לעצבונות נמצא מי שמקדיש חיים לטובת הכלל

העפיפון שרקד מולי מהסס אם להמריא או לנחות. והנה הוא חלף על פני חסר אויר. במקום לרדוף אחר תכלת השמיים הוא נכנע וצנח כזלזל למי הים. לרגע שקט. הרוח מלטפת, אוניות עוגנות בשורה יום וליל ללא תנועה, שומרים על הגבול הטריטוריאלי מול השכנים. כמו גדר חיה בגינה. זה נוסֶך בטחון ובערב אורותיהם מוכפלים ורוקדים על המים.

הימים במסע כמו מכפילים שעותיהם. אירועי אמש נדמים לעבר רחוק. היום המתנער מחלומו מוחה את קורי השינה מרחובות העיר. מרחיבה את תחום השליטה בסביבה. השלטים כתובים בשפת המקום, אין מספרים על הבניינים. עוד קילומטר דרומה. הגלגל ענק מהווה לי מצפן הוא אבן דרך. הכל סגור בסמטאות למעט הקפה החברתי על קירותיו גרפיטי למען זכויות הNative שם תשלמו על קפה 3.5 יורו. מי אמר שקפריסין זולה? את חבריי אני פוגשת בארוחת הבוקר. הם מספרים על חוויות הלילה בקזינו. ארוחת הבוקר הנפלאה מאפשרת לדלג על הצהריים. רק לא לוותר על ישיבה בבית קפה לצורך התבוננות ובהיה.

ברחוב הראשי של מלון NYX נתקלתי בזרים רבים.  לא פגשתי עוינות פרונטלית.  הם מתקשרים בנועם. עובדי המלון מחויבים לשרות. עובדת במלון שאיתה דיברתי הרגישה צורך להתנצל שלא ממש מחבבים אותנו, הישראליים פה. היא סיפרה שבקיץ הגיעו עשרות מפגינים פרו פלשתינים והתקרבו עד לפתח הלובי בידיעה שהמלון מארח ישראלים. הם שפכו צבע וגרמו נזק רציני לחזית המלון וניפצו שימשה בכניסה. זה היווה פתח לשיחה. ניסיתי להסביר לה מה היה לפני שעזה נהרסה. על השבעה באוקטובר פחות יודעים גם פה.

קצהו הצפוני של הטיילת  דומה לחוף מציצים. להבדיל, פה החול אפור ובוצי. לא רך וזהוב כמו החופי תל אביב. סמוך למלתחות גרפיטי של נתניהו עם הכתובת Wanted אתמול  התנפנפו בגאון דגלי פלשתין. היום הגרפיטי בים וציור עצוב של ילד עזתי על קיר בסמוך לנמל  ובסמוך למבצר גרפיטי:Free KRBBC (מה זה?) Cyprus ומעלGam over for Gaza.

בעיר זרה מרגש לשוטט לבד. באחת הסמטאות השוממות אני שומעת ערבית במבטא מוגרבי, חבורת צעירים קולניים עקפה אותי ולרגע הלם לבי. והנה מולי מתהלכים להם בנחת שני חב״דניקים ציציותיהם מתנפנפות מדברים עברית בגאון. ממש מול הכנסיה ההדורה Castle of limassol חייכתי לעצמי.

כשנשאלתי לא פעם מהיכן אני לא היססתי. הפתעה נכונה לי כששאלתי צעירה איפה זה רחוב אנקרה, נעצה בי מבט וחייכה. מהיכן את שאלה. כשאמרתי ישראל הושיטה ידה ולחצה את ידי כאילו פגשה חברה אבודה, ״אני מאיראן, אנחנו אוהבים את ישראל״. היא אף הציעה שנצטלם יחד ללא חשש. בימים אלה בין מלחמה מתמשכת לסיום המיוחל, אני מבחינה בשלט Peace & War משרד נדל״ן. שאלתי את הפקידה אם לטולסטוי מניות בחברה היא לא למדה אותו לבגרות כנראה.

הצטרפתי לחבריי ל״קזינו יום״. ולו כדי להתנסות לראשונה בחיי במשהו חדש. החלטתי לשהות במקום שעה בלבד ולהמר על שטר צנוע אחד בלבד! יצאנו אל מעבר להרים לאזור מרוחק כחצי שעה נסיעה. בקצה על ההר התנוסס המלון המפואר COD, גברים בחליפות ואקרדיטיישן, בדיקות תיקים אסור לצלם. והאורות המהבהבים הכניסו אותי לסצינה מסרט. זה גדול מפואר רוחש סאונדים כמו במשחקי מחשב. בר פתוח מה תרצו לשתות, יין, בירה, קפה. הכל חינם המון נותני שירות. מותר לעשן לאכול ולשתות ליד מכונות ההימורים שבולעים בתאווה אל תוכם את השטרות. לא לבזבז זמן, פשוט להאכיל את המכונה וללחוץ על הכפתורים. יצאתי כעבור שעה, פחות 10€ שווה כוס יין וצילום חטוף. פתאום המרחב המדברי שוקק מכוניות בפקק אינסופי. מתברר שיש פה מרכז קניות ענק וזה בכלל בלק פריידי. אנשים מגיעים עם מזוודות ריקות לקניות. כמה אפשר. כמה צריך. הרי אפשר לנעול רק זוג נעליים אחד כל פעם כשיוצאים למסע.

בניינים מופלאים ויפים בעיניי כמעט כמו יופיו של הטבע. בניית מגדלים מעידה שהרשויות מפנות משאבים לבנייה ופיתוח. ״המבצר״ הישן שנבנה במאה ה12 כשמו נועד להגן על העיר. שימש בסיס צבאי ושער כניסה. המבנה נחשב ליוקרתי בזמנו עד כדי שהמלך ריצ׳רד לב ארי התחתן עם אלאונורה שם. (זה כמו שג׳ורג׳ קלוני התחתן עם אמאל בארמון באגם קומו) אז השפה היתה יוונית והדת אורתודוקסיה נוצרית. מאז עבר המבנה שחזורים ושינויים. בתקופה העותומנית, נקברו השרידים הצלבנים המקוריים. הקהילה המוסלמית גדלה ושלטה כלכלית במשך מאות שנים. במבצר מוזיאון ימי ובו כלי נשק עתיקים, מימצאים ארכיאולוגים, חפצי פולחן דת ושכיות חמדה. שווה ביקור. התשלום סימלי.

פילאטיס אחרון ופרידה. חברתי היפה והמוכשרת שהיא גם מורה ליוגה ופילאטיס מעניקה לי שיעור פרטי על הדק בין עצי האשוח לים. אחר כך אני הולכת לבדוק מה עם ההומלס שמצא מזור ליד העץ המקושט, הוא אוסף חפציו ופונה לחפש ישועה. הנמל הישן מכריז על עצמו כיבוי אורות כי השמש יצאה וחשפה את הצלקות והטלאים הכעורים, הגלגל ענק נח שכוב על צידו. מאבד גובה. נראה מותש וכנוע. אני פונה מזרחה לסמטאות הנאות הכל עדיין שומם, העיר עדיין נמה.

מלון NYX קיבל ניקוד גבוה בBooking.  הלנה מעובדות המלון, מסבירת פנים, מתיישבת לידי, סקרנית ומספרת שהיא מאוקראינה וסבא שלה יהודי ואפילו שהתה בירושלים זמן מה בנסיון לקבל אישורי עבודה. לכן היא מחבבת במיוחד ישראליים.

קפריסין. מעוז של סחר ימי, משאבי גז, חקלאות ותיירות. אוכלוסייתה מונה כמליון ורבע בני אדם בלבד. לימסול בירת העסקים מונה כעשרים אלף תושבים. מקיימת בתחומה פעילות בינלאומית, חברות ותיירות. אפשר לשלב ביקור בניקוסיה הבירה מרחק כ-50 ק״מ לטפס לרכס הרי הטרודוס לכפר קקופטריה. שם תהנו מטבע פראי נהר ויער.

קפריסין קטנה ומטריפה מצליחה להשיב את הרוח בין הצפון לדרום, בין מגוון הדתות, בין הלחות והבריזה בין אירופה למידל איסט. עוד נשוב לשם הפעם הבא. נשלב כפרים.