בוקר תרבות עם בלפור והרצל חקק במרכז מורשת יהדות בבל / ראובן שבת
בתאריך 28.11.2025 יום שישי התקיים אירוע 'בוקר תרבות' במוזיאון יהודי בבל באור יהודה: האירוע הוקדש למשוררים התאומים הרצל ובלפור חקק, בשילוב מופע מוזיקלי של 'אנסמבל סלימה' (סולנית גלי חי). המנחה הייתה עליזה דיין חממה, מנכ"לית מרכז מורשת יהודי בבל. האירוע היה מרתק, והקהל הקשיב בקשב רב ובהזדהות לדברים בריאיון וגם ליצירות של האחים חקק.
האודיטוריום היה מלא מפה לפה, והקהל הרב שנכח באולם, כלל ברובו ילידי עיראק, שרובם המכריע הגיעו לכאן בינקותם (ממש בדומה לאחים חקק), הקהל התרגש לשמוע את הסיפורים המיוחדים והמעניינים.
שאלותיה של עליז חממי, נפרשו לאורך תקופות חייהם של השניים, עם זיקה הנוגעת למשפחתם. לחייהם ולקריירה הספרותית של שניהם.
האירוע החל בהקרנה סרטון על התאומים, פעילותם ויצירתם, תוך התמקדות בזיקה שלהם לשורשים בבבל. מדי פעם הוחלפה הכתובית במסך, ועברנו לתקופה אחרת בחייהם.
מסע בזמן
התחושה הייתה של מסע בזמן.
מאז ספרם הראשון "במזל תאומים" (1970), שבו פורסמו שיריהם בכריכה אחת, פרסמו השניים עוד 10 ספרים כל אחד, וכן כתבו יחד לקסיקון לשון, מחקר על ברדיצ'בסקי, ביאור לפיוטי התפילה, ספרי ילדים ועוד. התברר שעד שנת 1977, לא פרסמו השניים שירי משפחה כלל. שירתם הייתה לירית, אך לא נגעה בסיפור המשפחתי.
השיר המשפחתי הראשון שכתב בלפור חקק הוא "גלות", שמופיע היום בספרי הלימוד. הוא מתאר את עליית הסב לארץ ישראל:
גלות / בלפור חקק
סָבִי הָיוּ לוֹ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה שְׁקוּפִים
וְרָקְמָה לוֹ אִמּו בְּדַשׁ הַכֻּתֹּנֶת
הַתְּכֻלָה פַּסֵּי זָהָב יָפִים
וְחָקְקָה לוֹ אֶת שְׁמו בְּעֹנֶג
בְּאוֹתִיוֹת שֶל כֶּסֶף, אוֹר מְזֻקָּק.
סַבָּא שֶׁלִּי. מוֹרָד בֶּן רְפָאֵל חַקָּק.
וְעָלָה סָבִי כְּאַבְרָהָם מֵאוּר
מֵאוֹתָהּ אֶרֶץ עַל פִּי אוֹתוֹ דִבּוּר.
עָלֹה עָלָה אֶל אוֹתָהּ אַדְמַת מוֹלֶדֶת
וְלֹא הָיְתָה
לוֹ עוֹד הַכֻּתֹּנֶת הַנֶחְמֶדֶת.
ואָבְדָה לוֹ שְׂרָרָתוֹ
וְאָבַל נֹגַה פָּנָיו
וְנִשְׁחַת הַכֶּסֶף
וְנִשְׁחַט הַזָּהָב.
וּבַשְׁוָקִים רָכַל סָבִי מָכַר אֶת אוֹצְרוֹתָיו
בְּגָדִים בָּלִים, מַרְכֹּלֶת אַכְזָב
לְשׁוֹנוֹ כְּבֵדָה, נָבִיא נֶעֱזָב.
סַבָּא שֶׁלִּי מֶלֶךְ עָצוּב.
נוֹלַד בְּבִגְדֵי מֶשִׁי וְרִקְמָה, בִּגְדֵי חֲמוּדוֹת.
וְכַאֲשֶׁר גָּלָה אֶל אֶרֶץ
נִשְׁחֲתוּ בְּגָדָיו, נִשְׁחָת הוֹדוֹ.
רַק בְּמוֹתוֹ הִלְבִּישׁוּהוּ תַּכְרִיךְ כַּעֲטֶרֶת
טַלִּית שֶׁקִּבֵּל מֵאָבִיו טַלִּית יְרֻשָּׁה
חֲקוּקָה תְּכֵלֶת אוֹתִיּוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה.
וּלְאֹרֶךְ הַטַּלִּית דִמִּיתִי לִרְאוֹת
פַּסֵּי זָהָב יָפִים. אוֹר מְזֻקָּק.
סַבָּא שֶׁלִּי. מוֹרָד בֶּן רְפָאֵל חַקָּק.
בלפור חקק כתב את השיר בהיותו בן 29.
איך הגיעו השניים לכתיבת שירי משפחה?
רק בהיותם בני 29 נחשפה בפניהם המורשת המשפחתית הקשה של רצח שני אחיה של האם ב'פרהוד' (יוני 1941- חג שבועות תש"א). התברר להם בקריאה בספר כתוב שיצא אז לאור "גולים וגאולים" כרם ו', כי במשפחה רווח מיתוס משפחתי הקושר את הולדת התאומים כפיצוי לשני הנרצחים: הם נולדו בדיוק שבע שנים לאחר הפרעות, והחכמים בבבל אמרו לסבא יצחק (אבי הבנים שנרצחו): "קיבלת שניים תמורת שניים". בכך הם ניסו לשים קץ לאבל המשפחתי שנמשך שבע שנים.
אמם של התאומים, סעידה חקק, הייתה נערה ונשלחה לתחנותמשטרה ולבתי חולים לראות גוויות של הנרצחים כדי לאתר את גופות אחיה.המשפחה חיתנה אותה כדי להכניס שמחה למשפחה, והייתה נבואה מוקדמת שייוולדו שניים. הסבא שהיה בשברון אמונה גדול קיבל את צידוק הדין. זה היה סמלי שבאולם ישב אלי חבשה, בן דוד של הנרצחים: אביו יהודה היה אחיו של סבא יצחק, האב השכול.
בלפור חקק אמר: ,באחד משיריי כתבתי: היא הלכה אל חתונתה ולא ידעה אם היה כלה או קורבן".
הרצל חקק קרא את השיר "אמי מרתיחה סוכר ושקדים" המתאר את אם התאומים שנולדו מכינה לוזינא, מתבוננת בתאומיה והוגה בשני אחיה הנרצחים.
כתנות הפסים לאחר ימי הפרעות
הלידה נתפסה כלידה חגיגית ונתפרו לתאומים כתנות פסים. הם נולדו סמוך להקמת המדינה וראו בהם 'ילדי התקומה'.
הרצל חקק קרא את השיר "גלות" של אחיו בלפור, על כתונת הפסים של סבא מורד, שנשחתה עם עלייתו לארץ. בלפור חקק קרא שיר של הרצל חקק, על ילדותו בבית ספר, שם מסירים מעליו את כתונת הפסים ומלבישים אותו תלבושת אחידה של הזהות הישראלית.
הם הציגו לקהל הנרגש את כתנות הפסים שלהם מן הילדות.
אחר כך הם סיפרו, כל אחד בנפרד על חוויות ילדות והתבססות ראשונית של משפחתם בארץ וקראו משיריהם על כך.
השיר של הרצל חקק "ואין לי פותר" מתאר את הדיסוננס שנוצר בין תרבות הבית לתרבות בית הספר:
וְאֵין לִי פּוֹתֵר/ הרצל חקק
גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא בֵּית סֵפֶר
לֹא אִירָא
עִמִּי כֻּתֹּנֶת שֶׁרָקְמָה לִי אִמִּי בְּזִמְרָתָהּ
כֻּתֹּנֶת בִּצְבָעִים חַיִּים, כֻּתֹּנֶת שֶׁל שִׁירָה
בַּדֶּרֶךְ חִפַּשְׂתִּי לִי אֲוִיר טוֹב
נְכֹאת צֳרִי וָלֹט
וְעֵת יָשַׁבְתִּי מוּל מוֹרָה מְהַמְהֶמֶת בִּשְׂפָתַיִם
נִסְגְּרָה הַדֶּלֶת, רַק קִירוֹת , וְגִיר, וְשֶׁקֶט בַּקּוֹלוֹת
וּבְמֶתֶק שְׂפָתֶיהָ הוֹרַדְתִּי אֶל הַקֹּר
שָׁם בַּמִּשְׂרָד הִלְבִּישׁוּנִי חֻלְצָה וְאָמְרוּ לִכְבוֹדִי
וְחִכִּיתִי לְקוֹלָהּ הַמָּתֹק שֶׁל אִמָּא
כִּי תָּמִיד אָמַרְתִּי, כִּי אַתְּ עִמָּדִי
תִּלְבֹּשֶׁת אֲחִידָה, דּוֹמָה לְכֻלָּם
דּוֹמָה לַקִּירוֹת, דּוֹמָה לַתִּקְרָה , לָאוּלָם,
וְחַשְׁתִּי כִּי שְׁנָתִי נָדְדָה , כִּי עָשׂוּנִי אַחֵר
וּבָאתִי לְאִמִּי : חֲלוֹם חָלַמְתִּי
וְאֵין לִי פּוֹתֵר
כֻּתָּנְתִּי בְּאָהֳלִי, חֻלְצָה בְּצֵאתִי
הוֹלֵךְ וְשָׁב, לַשָּׁוְא
שְׁוָא נָע, שְׁוָא נָד
בֵּין כֻּתֹּנֶת רְקוּמָה , שְׂפַת אֵם
לְבֵין חֻלְצַת בֵּית סֵפֶר , רַק בַּד
תְּפָרִים , כְּסוּת לְבָדָד
גַּם כִּי אֶחְיֶה בְּכֻתֹּנֶת שׁוֹנָה
תָּמִיד בְּרִקְמוֹתַי אוֹתוֹ אָרִיג, אוֹתָן מַנְגִּינוֹת
רַגְלַי הוֹלְכוֹת בֵּין בָּתִּים וְקִירוֹת
וְשָׁם בַּנְּשָׁמָה אֱלֹהִים יָשֵׁן מֵצִיץ לִי
בֵּין הַחַלּוֹנוֹת
שניהם סיפרו על ההשפעה הרבה שהייתה לסבים שלהם עליהם ועל יצירתם. סבא יצחק היה קורא להם סיפורים מתוך "עושה פלא" וסבא מורד מספר להם סיפורי עם והם מסרו אותם לארכיון הסיפור העממי.
הם סיפרו על נערותם, זכיית שניהם ביחד בפרס היוקרתי והחשוב של חתני תנ"ך עולמיים לנוער.
כך בנעוריהם הייתה להם קריירה מיוחדת בתור עיתונאים צעירים בעיתוני הנוער של תחילת שנות השישים והכתבות שכתבו ועוררו עניין רב הם היו 'עיתונאים קטנים' בהארץ שלנו ו'כתבי נוער' במעריב לנוער.
היו גם סיפורים על המשך דרכם, הלא פשוטה והמורכבת, בעולם הספרות העברית-ישראלית. ההתקבלות הספרותית לא הייתה קלה, אך בשנים האחרונות הם זכו בפרס אורבך לתרבות יהודית ובפרס אורי צבי גרינברג על מפעל חיים בשירה.
הם נשאלו על ידי המנחה עליזה דיין חממה על ההבדלים ביניהם. הם סיפרו על ההליכה המשותפת שלהם לאורך כל השנים בכל פעילותם. אל נשכח ששניהם היו יושבי ראש של אגודת הסופרים העברים, כל אחד מהם שלוש קדנציות.
שפה יהודית ולא שפה ישראלית
התאומים הרחיבו על דרכם האמונית ,המוצאת את ביטויה היטב ויפה גם בשירתם. לדבריהם הם נצמדים לאילן היוחסין היהודי ולכל הטקסטים העבריים שנכתבו במשך כל הדורות. הכתיבה שלהם מרובדת בשכבות של העברית, ולכן הם מגדירים שירתם ככתובה ב"שפה יהודית" ולא בשפה ישראלית.
קשרי השפה והלשון שלהם למשוררים וסופרים עברים וישראלים לאורך הדורות וגם לתנ"ך: הם מעריצים את שירת אלתרמן ושירת אצ"ג.
את האירוע הנעימו בקטעים מוזיקליים ,ההרכב המוזיקלי.של 'אנסמבל סלימה': הזמרת גלי חי ושני נגנים בכינור ועוד. האנסמבל ביצע את השירים ברגש רב: פיוטים יהודיים בצד שירים עירקיים, ביניהם השיר 'פוג אל נחל' שהמנחה הגדירה אותו כהמנון של יהודי בבל (נכתב ע"י נאזם אל רזאלי).
שאלותיה והנחייתה של עליזה חממי, הוסיפו רבות לנופך המאוד של מיוחד שמלווה את חייהם ויצירתם של הרצל ובלפור חקק. היא הייתה מנחה דעתנית שמכירה את הנושא, והאירוע נבנה שלב אחר שלב בצורה מעוררת סקרנות. השירים שהוקראו באירוע הופיעו על המסך, וכך יכול היה הקהל לעקוב אחרי מילות השירים.
הרצל ובלפור חקק דולים ממכמני השפה העברית, לדורותיה, את מיטב מכמניה. יש להם שליטה בתנ"ך, בשירת ימי הביניים, בקבלה וב'סידור' והפיוטים השונים, וגם בספרות המדרש.
הם רוקחים מן העברית לדורותיה את לשונם השירית, בחריצות ובקפידה מעוררת הערצה שירים ששייכים לנו, כולנו, על אמונה, אהבה, ספרות, לאום, תשוקה, טבע ועיר.
הרצל ובלפור חקק מטביעים בספרות העברית נכסי צאן ברזל ראויים וטובים של שירה ודעת.
שניהם קראו שירים על ההשפעה הרבה של אמם על יצירתם:
שמש / בלפור חקק
כְּשֶׁעָבְרָה אִמִּי בָּרְחוֹבוֹת עֲטוּפָה אוֹר
פָּנוּ אֵלֶיהָ הָעֵצִים וְעַנְפֵיהֶם לְעֶבְרָהּ
עֵינֶיהָ הֵפִיקוּ חֹם לְכָל הָעוֹלָם סָבִיב
וְהָעֲשָׂבִים תַּחַת רַגְלֶיהָ אָמְרוּ שִׁירָה.
וּבִשְׁעוֹת הַבֹּקֶר הַמֻּקְדָּמוֹת
רְאִיתִיהָ תּוֹלָה הַכְּבִיסָה מִן הַחַלּוֹן.
עוֹד הָיִיתִי עָטוּף בַּחֲלוֹמוֹת
וְהָיִיתִי שׁוֹמֵעַ קוֹלָהּ רוֹטֵט.
"הַשֶּׁמֶשׁ, בְּנִי
תָּמִיד נִמְצֵאת בַּצַּד שֶׁלָּנוּ".
וּמֵאָז הַשֶּׁמֶשׁ אִתִּי
בְּכָל עֵת.
והנה השיר של הרצל חקק על האם:
הקסם של אמי/ הרצל חקק
אֵין לָהּ מְאוּמָה מִלְבַד חַיֶּיהָ.
אוֹר זָרוּעָ בֵּין הַשִּׁטִּין. קֶסֶם
מְיֻחָד: אֵלֶּה חַיִּים שֶׁיָּדְעָה לִיצוֹר
כְּמוֹ קֶמַח. כְּאִלּוּ הַכֹּל נִטְחַן גַּרְעִין גַּרְעִין
בְּאַבְנֵי הָרֵיחַיִם.
כְּשֶׁכָּל הַנָּשִׁים יָשְׁבוּ עַל אַבְנֵי מַדְרֵגוֹת
מְשַׂחֲקוֹת בִּמְנִיפוֹתֵיהֶן רוֹאוֹת לְכָל עֵבֶר
רָאוּ בְּמִצְחּהּ זֹהַר כָּבוּשׁ
הִיא לָשָׁה אֶת חַיֶּיהָ אֶת חַיֵּי כֻּלָּנוּ.
וּבְעֵינֶיהָ רָאֲתָה אֶת כָּל הַשָּׂדֶה הֶחָרוּשׁ
מעניינת התגובה של וילהלמינה ברנדס, שהגיעה לאירוע עם הנכד שלה: היא כתבה: " אני הרי מכירה את תולדות חייכם ואת שיריכם ובכל זאת הראייון עצמו היה כל כך זורם, מרענן, מלא הומור, שמחת חיים ואהבה
ששנינו, נכדי ואני הרגשנו , מלאי ענין, כאילו אנחנו "בתיאטרון" (כך הגדיר זאת נכדי ). שניכם הייתם נינוחים , קשובים, חיוניים ומאוד מעניינים. המראיינת שהיתה יוצאת מהכלל. היא הנחתה את האירוע ביד חזקה ובזרוע נטויה אך יחד עם זאת בהומור, שנינות , כבוד ואהדה רבה אליכם ואל התרבות שאתם מייצגים. שלושתכם, כפי שנאמר בתוכנית, יכולים לצאת כתוכנית הופעה ממלאה אולמות".
הללויה.
