טריו איתי אמיר במופע-פולקלור בהתהוות / יוסי שפרלינג
״פולקלור בהתהוות״ הוא מופע חדש של איתי אמיר - קונטרבסיסט ויוצר - שמרכיב פסיפס מרתק של שירים ישראליים, מזרח-תיכוניים וג'אז. דרך המופע הזה אמיר יוצא למסע חקר אחר השורשים והצלילים שמרכיבים את הסאונד הישראלי, ומציע פרשנות אישית ומסקרנת לעולמות המוזיקה המקומית.
אל סטודיו אנט היפה הגיע קהל מגוון, ישוב על כיסאות גבוהים - צעירים ומבוגרים, ישראלים ותיירים - כולם מאוחדים באהבה לג׳אז ובסקרנות לשמוע כיצד איתי אמיר והטריו שלו יפרשו ויעצבו את הסאונד הישראלי על הבמה.
המופע נפתח בשני קטעים: יצירה מקורית בשם "Changes", ואחריה עיבוד לקטע של הזמרת הלבנונית פיירוז, המשלב בין האופי המזרחי של המקור לבין גוון ג׳אזי עדין, שהודגש במיוחד בנגינתו של דויד שטרית על פסנתר הכנף.
ברגעי הסולו של הקונטרבס נרקם דיאלוג חי בין איתי לדויד - דיבור בשפת מבטים.
הקטע הבא, "Nostalgic Slap", נפתח בפסנתר סולו כשמעליו מאלטים עדינים בתופים, ובהמשך התפתח לקטע עוצמתי במשקל 7/8 שבו כל הנגנים הפגינו עומק ורגש.
אחד מרגעי השיא היה סולו התופים הראשון של הערב של המתופף יוגב שטרית - יציאה קתרזית שסחפה את הקהל.
היצירה נסגרה בדיוק כפי שנפתחה: בחזרה אל הפסנתר, שסיים את מסע הרכבת הרגשית של הקטע באופן עדין ומדויק.
בקטע הבא ההרכב חזר לעוד עיבוד, הפעם ליצירה הידועה "מורניקה" (שחרחורת).
הקטע החמישי, "פרדס", נכתב בהשראת ריחות עצי ההדר שליד בית ילדותו של איתי. זהו קטע מקורי בניחוח מזרחי, שבו החיבור בין הנגנים בלט במיוחד: המוזיקליות המשותפת צפה החוצה גם דרך הדגשים המדויקים של התופים, שהאירו את תפקידי הקונטרבס והפסנתר.
מיד אחריו הגיע הקטע השישי, "את זה" - הקרוי על שם המילים הראשונות שאמר עמוס, בנו של איתי. זהו קטע כיפי ובעל אופי משחקי, עם סגנון לטיני. סולו הפסנתר בלט בו במיוחד, נאמן לרוח הז'אנר, ואחריו הגיע סולו התופים השני של הערב, שהסתיים בשפע חיוכים מצד יוגב - ובצדק.
לאחר מכן הצטרפה לבמה הזמרת נופר מרגליות, בעוד איתי עובר לנגן בקשת ומרחיב את צבעי הסאונד של ההרכב. קולה של נופר - אופרתי, מדויק, בעל ויבראטו ארוך ויפהפה - נשא הגשה מוחצנת ומרגשת. הביצוע ל-"שיר ללא שם" של יהודית רביץ, בעיבוד ג׳אזי רענן, התקבל במחיאות הכפיים הסוערות ביותר של הערב עד אותו רגע.
הקטע הבא היה "צל עץ תמר ואור ירח", שהתפרסם בביצועו של זוהר ארגוב, כאן בגרסה חדשה בעיבודו של איתי אמיר. לפני פתיחת היצירה שיתף אמיר את הקהל במחשבותיו על רוחב היריעה של "הסאונד הישראלי", והדגים כיצד אותה יצירה זכתה לשכבות פרשנות והפקה מגוונות במהלך השנים - מזוהר ארגוב ועד קרולינה ואחרים.
לסיום החלק עם נופר בוצע "האמנם (את תלכי בשדה)" - של חווה אלברשטיין במקור - בביצוע חזק ומרגש במיוחד מצידה, שהיה אחד מהרגעים הווקאליים הבולטים של המופע.
שני הקטעים האחרונים של הערב בוצעו ללא נופר, יצירות מקוריות של איתי. ההרכב עבר לפיוז׳ן עשיר המחבר בין מקצבים מזרחיים לבין ג׳אז מודרני, כשהטקסטורות והדינמיקה בין הנגנים יצרו תחושה של מסע מוזיקלי בשכבות. היצירה שחתמה את המופע הייתה "קקטוס וחול", שנקראת על שם הנוף הארץ-ישראלי ומשקפת אותו ברוח ובצליל.
המופע נחתם בעמידת מחיאות כפיים ממושכת ולאחריה הגיח ההרכב להדרן קצר, שהשלים ערב שורשי, חקרני ומלא לב.
במהלך כל הערב הצליח איתי אמיר לייצר חוויה מוזיקלית שמחברת בין היסטוריה אישית, מסורת מקומית וג׳אז עכשווי, תוך ביצוע מוקפד ורמת נגינה גבוהה של כל אנשי הטריו והאורחת. זהו מופע שמרגיש כמו מחקר חי של הסאונד הישראלי - כזה שמביט אחורה בכבוד ומביט קדימה בסקרנות - ומשאיר את הקהל עם טעם של עוד.
יאיר שפרלינג — זמר-יוצר, גיטריסט ומפיק מוזיקלי
