שיר:
חלון / סיגל שובל
מַשְׁאִירָה מִחוּץ לְחַלּוֹנִי, לְגוּפִי, לְעוֹרִי
אֶת אֹבֶךְ הַחַיִּים שֶׁל אֲחֵרִים.
נַקְבּוּבִיּוֹת הָאוֹר נֶאֱטָמוֹת כְּזָקִיף
אֵין בָּא וְאֵין יוֹצֵא.
כְּשֶׁהַחַלּוֹן מוּגָף, נִיחוֹחוֹת הַתַּבְשִׁילִים וְהַשִּׁיבָה לְחֵיק בַּיִת אֵינָם אֶלָּא תָּוִים שֶׁל מַנְגִּינָה תּוֹעָה.
בַּדְּמָמָה הַמְּנַחֶמֶת, נִשְׁמַעַת רַק אִוְשַׁת הַחוּשִׁים הַמְּשַׁוְּעִים לְטַעַם, לְמַגָּע,
בְּעוֹדָם מְקַיְּמִים אֶת נָדַר שְׁתִיקָה.
