מאת: אלישע פורת

15/12/2002 

בַּסְתָו הַהוּא, עִם בּוֹא עִיתָן,

פָּרְחוּ חֶלְמוֹנִיוֹת בְּתֵל-חֲזֵיקָה.

וּבַסְלָעִים, בֵּינוֹת קַסְדוֹת קְרוּעוֹת

פָּרְצוּ פִּתְאוֹם כִּתְמֵי הַצֶבַע הַצָהוֹב,

 מְסַנְוְורִים, כְּמוֹ מַזְהִירִים: אוֹתָנוּ

לֹא תוּכְלוּ לִשְׁכּוֹחַ, אֲנַחְנוּ לֹא נִיתֵן

לָכֶם מְנוּחָה. אַתֶם תָמִיד תִשְׁתוֹמְמוּ

בַּסְתָו: מַה צֶבַע הָחֶלמוֹן הַזֶה? מִנַיִן הַכָּתוֹם?

וּלְהֵיכָן נִבְלַע הַסֶלָע שֶׁאָדָם,

שָׁקָע, וְהֶחֱמִיץ מִדָם?

אוקטובר 2001.