השקת אלבום בכורה-עומרי לב /יאיר שפרלינג
עומרי לב והלהקה הגיעו ל"המרץ 2" להשקת אלבום הבכורה - אבל התחושה הייתה רחוקה מאוד מבכורה. המועדון היה מלא בקהל שמכיר את השירים, ההפקה הייתה מרשימה ומוקפדת, והלהקה ניגנה בסינכרון מלא וברצון אמיתי להיות שם. המעברים בין השירים היו חלקים וזורמים, והאלבום “הלוואי והייתי יכול לדמיין חיים שלמים” קיבל על הבמה תרגום חי ועוצמתי.
לאורך כל הערב הרגשתי שאני נמצא בהופעה של אמן מנוסה. לתחושה הזו תרמה
העובדה שחברי הלהקה הם גרעין ותיק שמכיר היטב זה את זה מההרכב “רעש לבן”:
● עמרי שליסל - קלידים ולפטופ שמריץ סמפלים לאורך כל ההופעה.
● נדב יוגב - גיטרה בס וגיטרה חשמלית.
● ים גולדשטיין - סינתיסייזר.
● עמרי קפלן - תופים.
ההופעה נפתחה בסיקוונס דרמטי של סינתיסייזר ופסנתר. הלהקה הצטרפה בהדרגה: תחילה גרוב תופים יציב, ואז הגיטרה החשמלית. עומרי עלה לבמה לקול מחיאות כפיים ושריקות, הרים את האקוסטית שלו, והאינטרו הלך ונבנה עד לשיא עם סינתיסייזר, סולו גיטרה וקולות שניים.
הפתיחה זרמה ישירות אל השיר הראשון, "הנווד", אחרי סולו אקוסטי קצר ורך של עומרי.
כש"הנווד" מסתיים, עומרי מודה שהוא מתרגש בטירוף, והקהל עונה בקריאות 'עומרי! עומרי!' והרמת כוסית - רגע קטן שמסכם היטב את האווירה החמה של הערב.
השיר הבא, "בחולי", הביא איתו ניחוח אתני שהקהל התחבר אליו מיד. אחריו הגיע “מחר” (שסוקר כסינגל לאחרונה באתר), שקיבל על הבמה תרגום חי ועוצמתי במיוחד. בין שני השירים, בהפוגה קצרה, עומרי מודה בהתרגשות שההופעה הזו מזכירה לו למה הוא עושה את מה שהוא עושה - רגע כן ואישי שמראה את אופיו.
ההרכב המשיך עם "אגדה יפנית", קאבר לאריאל זילבר, בגרסה בטוחה ובועטת המאופיינת בסגנון הייחודי של עומרי: שילוב של סיקוונסים אלקטרוניים ברקע עם אנרגיה חיה על הבמה. הסיום של הקטע היה חזק במיוחד, עם משחקי תאורה וריקוד קטן ומשעשע בין עומרי לשליסל. הקאבר התחבר ישירות לעוד שיר מקורי, "מרחק", שנשען על עבודת סאונד מצוינת - גם בועטת וגם טריפית, עם משחקי דיליי עדינים על השירה.
בשלב הזה הצטרף לבמה הראפר ינאי זמירי והביא איתו שינוי טון מרענן. אחד הרגעים הבולטים בערב היה הברייק בין הוורס־ראפ לפזמון שאחריו, שהרים את הקהל עד הגג. לאחר “שיר מסע”, קטע נוסף של זמירי, ההרכב חזר לחומר של האלבום עם "דיר" - שיר שהקהל התחבר אליו ושסחף לא פחות.
עוד רגע יוצא דופן היה "פתאום", שיר של "רעש לבן", והקטע היחיד שבו עומרי מנגן על גיטרה חשמלית בלבד ואינו שר, בזמן שים גולדשטיין תופס את תפקיד השירה.
לקראת סוף ההופעה, כשהקהל מבין שהערב מתקרב לסיומו ומתאכזב, הוא מרים בענק לעומרי לפני שהוא פורט על האקוסטית בפעם האחרונה. ההופעה נחתמה עם "תבואי", כנראה ההצלחה המסחרית הגדולה ביותר של עומרי בינתיים, עם אלפי השמעות ב-Spotify.
בסיכומו של ערב, עומרי לב הוכיח שההשקה הזו היא לא רק ציון דרך בקריירה שלו, אלא גם הצהרה ברורה על האמן שהוא הופך להיות. עם להקה מגובשת, הפקה מוקפדת, וביצועים מלאי רגש ועוצמה - הוא הצליח ליצור חוויה שלמה, כנה ומרגשת. הקהל יצא בתחושה של השתתפות במשהו מיוחד, כזה שמסמן התחלה של דרך ארוכה ומבטיחה. אם כך נראית בכורה, קשה שלא לצפות כבר להופעות הבאות.
