מקאמה:

הו יפן יפן, את לא כמו תימן / שמחה סיאני

נרשמנו לטיול של פעם בחיים

ליפן הרחוקה מעבר ימים והרים.

מלאי סקרנות הגענו לארץ כה שונה

בה אנשים לבושי חליפות כל השנה.

יצאנו לטיול ליפן היפה והמסודרת

מטעם העמותה שלנו, שחיינו מעטרת

בטיולים, הרצאות ומה לא ...

ממתיקה את ערוב חיינו כולו!

הצטרף אלינו גם עו"ד סרפיאן אהוד,

ראש עמותת הגמלאים שמאד אהוד.

הצטרפה גם שלומית, המלווה המתנדבת

בטיול שמרה עלינו כאימא אוהבת.

ליווה אותנו המדריך איציק אקיאן

שגבר כמוהו לא שמענו מזמן

נעים הליכות וידען לעילא ולעילא

עם חוש הומור וסבלנות, זו מעלה!

לביטחוננו, לא נשא דגל כחול-לבן

כי אם דגל איטליה אדום, ירוק ולבן

וכשעברה לידינו קבוצה מאיטליה, מאוד נהניתי

עת ברך אותי גבר ב"בונג'ורנו", ובשפתו לו עניתי.

הפעם, כאמור, נסענו ליפן המסודרת

כמו תמונה גדולה יפה וממוסגרת

עצים על הרים בצבעים מרהיבים

ומים זורמים את לבנו שובים.

ביקרנו בקמאקורה, טוקיו, קנסאוו'ה וקוטו

באוסקה, קובה, הירושימה, ומאצומוטו...

ועוד מקומות מעניינים שמסירים שם נעליים

ורואים איך מרחיבים ומקטינים חדר לשניים

והאנשים שם בהירי עור, פניהם חלקים

לבושים הם, כמו לבוא שבת מחכים

ובכל מקום יגידו: "תודה ובבקשה"

ונפנופי ידיים לשלום באחת כמקשה.

וקידה בכל פעם שאנו באים וחולפים

ובעלי מסעדות אותנו בחיבה מקיפים

ואין פחי זבל ברחובות, ומדוע?

כי שקיות ניילון מחלקים כל יום בשבוע

בהן נאסוף את האשפה שלנו ונשליך

לפח במלון, לשמור על ניקיון פה צריך!

הרחובות והמדרכות הם ללא גרגר אבק

וזבל, וצואת כלבים לנעל לא נדבק

כלבי מחמד ראינו, שלא הולכים ברגל

בעגלות ילדים נישאים הם עם קישוט ודגל

ומרשים הם שנצטלם איתם בחיוך ביישני

ומי יקפוץ על תמונה כזאת, אם לא אני?

אך למי מותר לשחרר לארץ כדורי צואה?

לצבאים, קצוצי קרניים ובני משפחתם הנאה.

פתאום הרגשתי מישהו משתפשף לי על הישבן

קפצתי בבהלה ומי אני רואה? אייל זקן וחרמן

החבר'ה התגלגלו מצחוק ואני צווחתי בקללה

אתה לא מתבייש על עצמך, יה בן איילה,

לעשות מעשה מגונה לעיני כל הקהילה?

כך מתנהגים לאורחים? אלשין עליך לממשלה!

אך הוא כבר התעניין בשקית הניילון שבידי

ששם היה אוכל, וקרע אותה לידי

צרחתי עליו והרמתי השקית אל על

והוא נסוג לאחור, מהצעקות נבהל!

מרגישים שהוא לא אייל יפני מנומס

סר מדרך הישר ועל אורחיו לא חס!

לעומתו, אף אחד בכביש לא חורג מהקו

וכולם כאחד נוהגים אז כעכשיו,

משאיות ענקיות נוסעות בדרך המלך

ואין אחת מהן מלוכלכת בכל הפלך!

וצפירות רכבים? הס מלהזכיר

ממתינים בסבלנות ואין רכב מהיר

ומקדשים, מקדשים... עד בלי די

הנשמה יוצאת במדרגות, אך כדאי

להיטהר בדרך של ענן עשן ותפילה

ובכתיבה על פתקים בבקשה או מחילה.

ומה התרגשנו לקרוא שם גם בקשות

בעברית, לחזרת שבויינו בעת הזאת

וקיווינו לשמוע בשורות טובות

כשנגיע ארצה מלאי חוויות.

התפעלנו מחדש מהנוף הנפלא מסביב

וצבעי העצים, כמו היה זה אביב.

והפרחים, הו, כמה הם יפים ומענגים

ופסלים של אמנים לעינינו מוצגים

ומי נישא ומביט עלינו במלוא הדר?

זה הר הפוג'י הידוע והנהדר

מכוסה בעבים לבנים שעל פניו שטים

וקצה ראשו מושלג, מבטים עליו עטים.

והכרנו מקרוב את המייקה הצעירה

שתהיה לכשתגדל גיישה לתפארה

ופניה ומרום גבה משוחים הם בלבן

רוקדת בתלבושת מסורתית בצעד קטן.

ואם במקצוע חדש חפצה נפשכם

בקלות תמצאו, כי תעודה כדת בידכם

בסדנת בישול למדנו להכין ת'סושי

כל אחת ואחד לימדונו, ללא קושי!

ומה עוד נאמר על העם היפני החרוץ

שאחרי רעידת אדמה להקים מחדש נחוץ

והם, תוך עשרים שנה, הקימו יחדיו ובנו

בנייני מגורים, ועל כל דרישות המחייה ענו.

וגם אחרי פצצת האטום שהוטלה בהירושימה

בנו הכל מחדש והעבודה אותנו הרשימה.

ואין מילים לתאר את מראה "גשר הפנינה"

אחד הגשרים היפים והמפורסמים במדינה...

אכן, עם חפץ חיים הוא העם הזה

כעוף החול הוא קם וקורותיו כבמחזה.

בני העם היפני הזכיר לי את בני עמנו

שהפכו מדבר למדינה פורחת אליה שבנו.

אך בשונה, הם לא נוגעים זה בזה ולא נותנים חיבוק

אולי לתינוק, לילד או לכלב שלכך הוא זקוק.

תוכלו לחזות בגבר בדייט בבית קפה ועם מי? עם בובה!

שקנה ונישא לה, יושבים יחדיו והוא מביט בה בחיבה.

ראינו קבוצות של תלמידים בתלבושת אחידה

איך ממושמעים הם, זו ממש חידה!

נושאים עיניים בשקט ומקשיבים למורה

ומריבות בינם לבינם, בוודאי לא תראה.

יפנים אוכלים ומוכרים כל מה שזז

וסיפור על כך, איש לא חרז!

הם מכינים חטיפים רכים מפירות יבשים

ועוגיות משעועית יבשה, גם לקשישים.

ואם איחרנו לאוטובוס ובזמן צריך לקצץ

אז רק בזמן הקניות, שאין להן קץ!

כי לכל אוטובוס יש זמן לשהות בתחנה

על שעון הם סופרים כל דקת המתנה.

לא תאמינו היכן בכיתי בדמעות שליש

והרסתי את האיפור שסר מפניי חיש!

היה זה ב"בית שלום", שם אוהבים אותנו

והמארח, בעברית צחה קידם את פנינו.

מקהלה של נשים וגברים שרו את שירי הארץ

והלב כמה לשירה עברית, אליה הצטרפנו במרץ.

בכיתי כמו חתול רטוב מהתרגשות על כל האהבה

עת בעולם, נוחלים אנו שנאה ומתמלאים בדאבה.

במלון גיליתי אטרקציה! תאמינו או לא

את אסלת השירותים המיוחדת שלו

עם מושב חם, שטיפת אסלה ורחיצת הטוסיק

ואם עשית מספר 2, בלחיצת כפתור יש גם מיוזיק!

האסלה הומצאה על-ידי חברת "טוטו" ביפן

שהקימה (1917) את מפעל הקרמיקה הראשון שלה כאן

והמציאה של ה"וושלט", אסלה עם בידה משולבת

וליצרנית האסלות הגדולה בעולם היא נחשבת!

(בני, אודי, שאל כמה עולה זו האסלה?

ארבעים אלף שקל "ביד" היא עולה!)

אך לא אסיים זו המקאמה עם אסלה מהודרת

ואודה לאהוד, ראש העמותה שלנו, הנהדרת,

וכדאי לשמוע בקולו האומר בכל עת שנפגשים:

"בואו לטיולים קצרים וארוכים, מהם מרגשים".

כי אנו כאן, בעמותה, למענכם ועבורכם

ונשמח תמיד בכנסים ובטיולים לראותכם!"

תודה אהוד, לחברת פגסוס ולמתנדבים

כי אתכם כולנו מעריכים ואוהבים!