צילום: חגית בת אליעזר

אירוע השקת הספר סימני דרך חרוצים על  דף לבן -ליאת סלע / חגית בת אליעזר

"סימני דרך חרוצים על דף לבן" זהו ספר שיריה השלישי של ליאת סלע, בעריכת נורית פלד-קירשטיין, בהוצאת ארגמן מיטב. ב-16.11.2025, לציון שנה לצאתו לאור, התקיימה השקה חגיגית של הספר בבר "נולה סוקס" בחיפה. זהו ספר שירה עב-רכס, שמחזיק 180 עמודים. מכונסים בו שירים, שנכתבו לאורך 6 שנים מאז ספרה הקודם "השקט שבמילה". בנוסף להיותה משוררת, ליאת סלע היא צלמת ומעצבת גרפית, שעיצבה ועימדה את ספרה השלישי בעצמה.

180 עמודי שיר מגדירים סגנון מובחן. שורות קצרות, חתוכות זאת הצורה הגרפית הבולטת של הנחת שיר על הדף, והיא תואמת את הקצב הפנימי של השיר, את ההתרחשות הנמרצת שלו – דרך, הליכה, פסיעה, תנועה. לדוגמא: אֲנִי מַתְחִילָה לָלֶכֶת/ בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ (ע' 42); וְאוּלַי נֵצֵא לַדֶּרֶךְ אַחֶרֶת (ע' 62); לִפְסֹעַ בִּשְׁבִיל חַיַּי (ע' 102).

המצלמה נוכחת בשירים רבים. המצלמה – חברה טובה, מלווה את ליאת לכל מקום, גם לעבודה: מָתַי אָקוּם לַעֲבוֹדָה/ שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת,/ מִתְרוֹצֶצֶת מִצִּלּוּם לְצִלּוּם/

מִפְּרוֹיֵקְט לִפְרוֹיֵקְט (ע' 124). דרך עינית המצלמה ליאת מתבוננת בפרטים של סביבתה בעין אוהדת, מתפעלת: בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי מְצַלֶּמֶת/ אֲנִי נִדְהֶמֶת/ מֵהַיֹּפִי מֵעֵינִית הַמַּצְלֵמָה" (ע' 158); מֵעֵינִית רָאִיתִי/ עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ. (ע' 31).

המאפיין הבולט של שיריה של ליאת סלע הוא כתיבה בגוף שני, פניה לעצמה בשיחת עידוד והעצמה: קְחִי אֶת הַמַּצְלֵמָה/ הִתְמַקְּדִי בְּפֶרַח,/ הַדְגִּישִׁי/ אֶת הַפְּרָטִים הַקְּטַנִּים

בִּפְנִים,/ מִצְאִי אֶת הַחַדּוּת (ע' 131); תִּרְאִי, אַתְּ קוֹרֶנֶת!/ .../ כִּי אַתְּ הַפֶּרַח/ וְאַתְּ תַּמְשִׁיכִי/ לִצְמֹחַ. (ע' 133). אף ישנה פניה מפורשת, כולל שמה הפרטי: לִיאַת,/ שִׂימִי הַכֹּל בַּצַּד,/ תִּתְמַקְּדִי בַּמַּטָּרָה/ קְחִי כַּמָּה רְגָעִים/ נְשִׁימָה עֲמֻקָּה (ע' 122).

מבחינת שפתה השירית של ליאת סלע, אני רוצה לציין כאן מספר ביטויים יפים מיני רבים: הַפְּרִיחָה הַסַּסְגּוֹנִית צוֹמַחַת (ע' 12); רְגָעִים יָפִים/ קְטַנִּים שֶׁל הַחַיִּים

בִּשְׁבִילִי הֵם גְּדוֹלִים (ע' 14); כָּל יוֹם הוּא יוֹם מְיֻחָד (ע' 15); כָּל הָרַע בְּחַיַּי

שׁוֹקֵעַ, טוֹבֵעַ (ע' 22); הָרֶגַע הָאַפְרוּרִי/ הוֹפֵךְ בְּאַחַת/ לְרִנָּה (ע' 30).

כפי שאפשר להתרשם מהציטוטים, הספר ספוג באופטימיות: הַדֶּרֶךְ נִרְאֵית

רְחוֹקָה/ אַךְ אֲנִי אֲחוּזַת/ תִּקְוָה (ע' 37). השיר הראשון בספר, "מתנקה", נפתח כך: דְּבָרִים טוֹבִים קוֹרִים/ כְּשֶׁאֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת בַּחוּץ/ בַּטֶּבַע, בַּנּוֹף, ובהמשך ליאת מביעה התרגשות מדבקת לקראת צאת הספר לאור: כְּשֶׁבְּקָרוֹב אֶחֱבֹק/ סֵפֶר חָדָשׁ/ שֶׁיָּנִיב פְּרִי/ שֶׁיּוֹפִיעַ/ בָּעוֹלָם מִתּוֹךְ לִבִּי,/ אֹשֶׁר עִלָּאִי/ יְמַלֵּא אוֹתִי/ סִפּוּק אֵין סוֹפִי. נשים לב להכרזת ה"אֹשֶׁר". למילה "מְאֻשֶׁרֶת" נוכחות בולטת, רב-פעמית בספר: אֲנִי מַרְגִּישָׁה/ טוֹב לִי/ אֲנִי נֶהֱנֵית/ מִכָּל הָעוֹלָמוֹת/ וּמְאֻשֶּׁרֶת (ע' 90).

באירוע ההשקה השתתפו חבריה הרבים של ליאת סלע, שחגגו איתה את ההישג של ספרה השלישי ואיחלו לה להמשיך בדרכה האופטימית.