שיר:

מים ואהבה /   יוכבד בן דור

קָנוּ אֶת רִבְקָה לְיִצְחָק בָּאָרֶץ עֲצֵי הַלִּימוֹן הַצָּהֹב

שֶׁהֵטִילוּ רָצִים שֶׁל אוֹר

עַל תַּכְשִׁיטֶיהָ הַצְּבוּעִים צָהֹב וְכָחֹל,

טוּרְקִיז וְיָרֹק, תְּלוּיִים בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ וְצַוָּארָהּ

כְּשֶׁרָצָה עִם כַּדָּהּ הָלוֹךְ וָשׁוֹב עֶשְׂרוֹת פְּעָמִים

לְהַשְׁקוֹת אֶת אֱלִיעֶזֶר וּגְמַלָּיו לְעֵת עֶרֶב:

" אֲנִי צְרִיכָה אוֹתְךָ קָרוֹב יוֹתֵר אֵלַי," אָמְרָה בָּאוֹב,

שׁוֹכֶבֶת אִתּוֹ בָּעֵשֶׂב בַּחֲשַׁאי בְּפֶרֶץ הָאוֹר הַמְּסַנְוֵר

הַבִּלְתִּי נִרְאֶה, הַבִּלְתִּי נִתְפָּס.

אֱלִיעֶזֶר יָדַע אֶת רִבְקָה, חָדַר, הָפַךְ וְחָלַם רֶגַע רָחוֹק,

רֶגַע קָרוֹב, רֶגַע אֶחָד אָרֹךְ. בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ הוֹשִׁיטָה לוֹ יָדַיִם,

וְהוּא טָמַן אוֹתָן בִּמְעִילוֹ.

כָּל הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלָּהּ הָיוּ מֻדְבָּקִים

בְּכִיס מְעִילוֹ בֵּין צַלָּקוֹת יְשָׁנוֹת, כְּשֶׁרָצְתָה

שֶׁיְּחַבֵּק אוֹתָהּ עוֹד וָעוֹד, וּלְעוֹלָם לֹא יִפְרֶה אוֹתָהּ.

וְהֵם יָצְאוּ לְדַרְכָּם אֶל יִצְחָק.

רוֹכְבִים עַל גְּמַלִּים בָּאֲוִיר הַשָּׁקוּף,

בְּמֶרְחַב הָזֵמּוּ עַד שִׁכְחָה עַצְמִית,

מְעוֹרְרִים חֲרָדָה בְּיִצְחָק שֶׁמֵּאָז הָעֲקֵדָה

לֹא הִתְגַּלֵּחַ, לֹא הִסְתַּפֵּר, לֹא הִתְקַלֵּחַ,

שָׁר קִינוֹת לֹא מוּבָנוֹת עַל גּוֹרָל

הָרוּחַ הַרְחֵק הַרְחֵק מֵעֵבֶר לְעֵין הָרוֹאֶה.

1

כְּשֶׁפָּגְשָׁה אֶת יִצְחָק מְשׁוֹטֵט בַּשָּׂדוֹת,

נָפְלָה אַפַּיִם מֵהַגָּמָל וְנִסְּתָה

לִהְיוֹת אִתּוֹ, לְבַדָּם

עַד שֶׁלָּקְחָה אֶת הַלֵּב שֶׁלָּהּ חֲזָרָה

לְמַלֵּא מַהֵר מֵחָדָשׁ מָה שֶׁחָסֵר וְהִתְמַעֵט,

וְיִשָּׁאֵר אִתָּהּ לְתָמִיד.