אירוע לזכרו של  החוקר והמשורר ניקולא אורבך בבית היוצר /  דורון דאון

הגו והנחו:

שושנה ויג

חגית בת אליעזר

האירוע והטקס לכבוד פרופסור ניקולא יוזגוף אורבך, נערך והתקיים בבית היוצר בשעה 10 בבוקר בהשתתפות משוררים ואנשי האקדמיה ואגודת הסופרים

אני ואנשים רבים נאספו במפגש המרגש שנערך לזכרו של חברי האהוב על כולם פרופסור ניקולא יוזגוף אורבך – אוהב אדם,משורר, מורה, הוגה ואדם נדיר ברוחו וביצירתו,

חייו הקצרים היו יכולים למלא ספר שלם שמסתיים באופן מפתיע ועצוב

חודש לאחר מכן נפטר גם בן זוגו – האהוב בוריס. נדמה כי, האהבה ביניהם המשיכה להוליך אותם יחד, גם מעבר לזמן

בחייהם ובמותם לא נפרדו.

ניקולא נולד וגדל בצפת, בתוך חברה חרדית יהודית סגורה, ובחר כבר בגיל צעיר ללכת אחר האמת הפנימית שלו — כאדם וכיוצר.

התמודדותו עם זהותו ההומוסקסואלית, עם דחייה ועם ההומופוביה הישראלית, לא כיבתה את האור שבו – להפך, היא הפכה את שירתו לעדות אמיצה, אנושית ומלאת חסד.

הוא ידע להפוך כאב ליופי, בושה לגאווה, ופחד למילים שמרפאות.

חייו היו מלאים בעשייה ותועלת,

ניקולא נפטר כשהוא בגיל 41 בלבד, וביום הולדתו שחל ביום האהבה –

כאילו חייו עצמם נחתמו בסימן של אהבה. חודש לאחר מכן הלך לעולמו גם בן זוגו – בוריס

שני חיים  אוהבים שנגעו זה בזה עד הנשימה האחרונה.

במפגש לזכרו השתתפו משוררות ומשוררים רבים שקראו משירתו באהבה ובהערכה, וכל אחד מהם הוסיף נימה לקולו החם והחכם של ניקולא.

לזכרו קראתי משירי האהבה שלו מתוך ספרו האחרון, “עטלף אור” – ספר שמאיר באור רך את הנפש האנושית, גם כשהיא מתהלכת בחשכה.

ניקולא הוא דוגמה נדירה ליוצר ולבן אדם , אנושי …כזה שהעז לחיות באמת, לכתוב באמת, לאהוב באמת.

שירתו תישאר עדות חיה לכך שהאור, בסופו של דבר, גובר.

באירוע הששתף גם ליאור יוזגוף, ( בתמונה עם שושנה ויג), אחיו של ניקולא, שאמר כי המשפחה מכבדת את רצונו ובחירתו.

והראה לי את תמונת קברו ואת המצבה שנצבעה במסגרת ורודה, ואיזכור שמו של בן זוגו,וכי יודע וחש שבמעשה זה כיבד

בחירתו את רצונו ואורח החיים של אחיו.

גם במותו.

הזמן חלף

והמופע תם . מיהרתי להיפרד ממנו בעצב

בכדי י להספיק את השבת ,

לחצתי את ידו והבטתי

בעיניו ראיתי את ניקולא

יפה העיניים והחיוך

וחשתי  שמשהו נשאר ממנו עימנו.

יהי זכרו ברוך. 🌹