צילום: יח"צ 

על ההצגה הנפש הטובה מסצ'ואן בתאטרון הקאמרי /  יוסף רגב

נפש הטובה מסצ'ואן – לא טובה

את המחזה הזה של ברכט – לא אהבתי. אבל את ההצגה בקאמרי – דווקא כן.

......המחזה הקלאסי הזה של ברטולט ברכט עוסק במצבם הקשה של האנשים דורשי הטוב - שנדרסים ע"י האנשים שסביבם. רוב האנשים בעולם הם אנוכיים, נצלנים, לפעמים רעי לב, ולפעמים סתם אדישים לסבל הזולת. אלה רוב האנשים בעולמנו הזה, שגם המבול לא הועיל לתקן אותו, את העולם, ואת האנושות. אבל בהצגה הזאת, אני ראיתי רק טיפשות. טיפשות, של מי שאינו יודע להגיד "לא!", או, אם תרצו, "אליפלט, שאין לו אופי אפילו במיל", בשירו של נתן אלתרמן.

......בסצ'ואן של ברכט העוני הוא מחריד: אין אוכל, מים עולים כסף, לאנשים אין בית, ושכר הדירה הוא גבוה מאוד. כולם רמאים. כולם רעים, כי זאת הדרך היחידה להתקיים בעולם הרע כזה. לטעמי זה מוגזם. לא שאין חברות כאלה בעולמנו, למשל במדגסקר – אבל זה מוריד מעוצמת המסר, שנכון גם לחברות עשירות. אני יכול לצפות בהצגה ולהרגיש מרוחק. זה קורה שם בסצ'ואן הרחוקה. אבל נצלנים יש גם בישראל, ואפילו 13% מהאוכלוסיה כאן.

.....היבט אחר במחזה של ברכט הוא היחס לנשים, הניצול של האישה. שן טה בהצגה היא האישה, שכולם מנצלים אותה, והיא נאלצת להתחפש לבן דודה שוי טה, שדי בכך שהוא גבר - כדי שהיחס של כולם ישתנה במאה ושמונים מעלות. העניין של ניצול האישה קיים ברוב מחזותיו של ברכט, לא רק ב'אופרה בגרוש', שם הניצול של האישה - זה המוטיב הראשי במחזה. זה לא רק הניצול המרושע של האישה, אלא ההתמסרות המליאה של האישה לגבר המנצל אותה. זה אופייני לברכט האדם והמחזאי. ברכט ניצל את כל הנשים סביבו, שהעריצו אותו. חלקים רבים ממחזותיו של ברכט נכתבו בידי אהובותיו מרגרטה שטפין  וורות ברלאו, והוא לא מיהר לתת להן קרדיט על תרומתן.

......אבל הנאה גדולה הייתה לי מההצגה ב'קאמרי' והיא מאביגיל הררי בתפקיד הכפול  שן טה / שוי טה, שנושאת את כל ההצגה על שכמה – בהצלחה. לאביגיל הררי היו בזמנו הצלחות גדולות ב'תיאטרון באר שבע', ואני שמח לראות שגם ב'קאמרי' נתנו לה את ההזדמנות למלא את התפקיד הקשה הזה. אני עדיין יכול לשמוע את קולה של אורנה פורת (ע"ה), שוי טה בפעם הקודמת שהמחזה הוצג ב'קאמרי' – ואביגיל הררי עושה זאת לא פחות טוב מ

מנה. אשר ליתר השחקנים, הם היו ביחד מעין חיה אחת, מרובת ראשים, כנראה בזכותה של הבמאית קרן חובב.

......להצגה הזאת יש מוזיקה של פאול דסאו, (ר' למטה בתגובות), שותפו של ברכט, מוזיקה שהיא חלק אינטגרלי של המחזה. חבל מאוד שבקאמרי העדיפו לחבר להצגה מוזיקה חדשה, שלא ברוחו של ברכט.

.....אם סוגרים את איבר החשיבה, בניגוד למה שברכט הטיף לו – אפשר בהחלט ליהנות מההצגה הזאת.

-

ואחרי ההצגה תלכו הביתה, היכנסו ליוטיוב, כדי לשמוע את המוזיקה המקורית של דסאו,

האזינו למוזיקה, שאיננה מלודית, וחברו אותה למה שראיתם בהצגה.

האזינו ל'שיר הפיל השמיני' בגרמנית

https://www.youtube.com/watch?v=alAllQh0lw0&pp=ygUmZGVyIGd1dGUgbWVuc2NoIHZvbiBzZXp1YW4gcGF1bCBkZXNzYXU%3D

-

בהצגה הראשונה בקאמרי תירגמה לאה גולדברג את שם השיר ל''שיר הפיל השלושעשר'. היו הקלטות לשיר הזה בעברית, אבל מישהו הלך ומחק את כולן.

והנה קישור להקלטה חלקית של הגירסה ההיא

https://www.zemereshet.co.il/m/song.asp?id=18311&perf_id=30631

-

השיר 'על חוסר האונים של האלים ושל הטובים' (בגרמנית)

https://www.youtube.com/watch?v=TPh1ZfG6yl4