על מעברים נשיים והיסטוריה אישית עם חניטה גוּטבלאט/ ראובן שבת

הספר "שלושה בתים ובוץ" הוא יצירה רבת רבדים, שבה נשזרים זה בזה קולות ושפות — יידיש, אוקראינית, אנגלית ועברית — ובמרכזה נולדת שירה עברית עכשווית, צלולה ונוקבת, המצליחה להפוך את ההיסטוריה המשפחתית לחומר פואטי חי ונושם. כל שיר, סיפור או מכתב פותחים צוהר נוסף לזיכרון ולמורשת, ומעניקים קול לדמויות שנספו ולעולמות שנכחדו.

מדובר ביצירה מרתקת, ייחודית ורב קולית.

            ספרי מעט על עצמך ומדוע בעצם כתבת את הספר?

            אני פרופסור לספרות, חוקרת שירת המודרניזם בעברית, יידיש ואנגלית.  גם חוקרת את השירה המטפיזית (החידתית) והדתית (הנוצרית) באנגליה במאה ה-17.  בהמשך למחקרים האלה, התחלתי להתעניין בקורותיהם של חוקרים שונים בתחומים אלה, ולהציב שאלות על הקשרים בין חייהם לבין מחקריהם.

            לפני שנים, בביקור משפחתי בארצות הברית, נסעתי לראות את סבתי, דורה בראון, במחלקת האשפוז בדיור מוגן. מכיסא הגלגלים שלה היא הרימה את ראשה והפקידה בידי מחברת שחורה ומרופטת, וצרור מכתבים בקופסת עוגיות אדומה.  קראתי את הסיפורים והזיכרונות של סבתי, שרשמה במחברת, ואת המכתבים שקיבלה ממשפחתה לאחר שעברה לניו יורק,  וגיליתי חיים שלמים ובני ובנות משפחה שלעולם לא הכרתי.

            מה מייחד את הספר בהיבט הספרותי, האישי והחברתי?

            אני במיוחד מעוניינת בקשר ובהשוואה בין סגנונות שונים—כגון בין שירה מחורזת ושירה בצורה חופשית, בין שירה ופרוזה ובין יצירה ספרותית ויצירה תיעודית. זה בא לידי ביטוי בספר, שכאמור – מבוסס על חיי סבתי.  במשך השנים כתבתי חלקי סיפורים ושירים בעקבות הדברים שקראתי בחומרים של סבתי, וכעת איגדתי אותם לכלל יצירה שלמה אחת.  תקוותי היא שהמבט ההיסטורי-הספרותי-המשפחתי שבמרכז הספר הזה על אודות המעבר של אישה מעולם אחד לשני יתכתב עם  הסיפור של קוראים וקוראות בארץ שגם להם/ן ישנם דורות קודמים שידעו נדודים, רדיפות, תקומה ורצון להנחיל מורשת לצאצאיהם/ן.

            מי הם שלושת המשוררים הכי מוערכים בעינייך בספרות העולמית ומדוע?

            א.         המשורר המטפיזי האנגלי ג׳ון דון (בן המאה ה-17).  אצלו יש דגש על השנינות והחידתיות.

            ב.         שני המשוררים המודרניסטים דן פגיס (בעברית)  ו-ויליאם קרלוס ויליאמס (באנגלית). 

                        מעניין אותי ביותר סגנונות כגון שילוב קולות, שילוב בין נושאים היסטוריים ואישיים,

                        ושנינות השפה.   

            אם היית נקלעת לחצי שנה לבקתה בודדה בלב הרים, אילו שלושה ספרים היית בוחרת לקחת איתך

            ומדוע?

            קודם כל, הייתי מקשיבה לסירוגין לשקט הנפלא, ולמזמור הציפורים ומתבוננת במעבר בין אור לחושך.  בין לבין, הייתי שוקעת בקריאת שלושה ספרים:

            א.         הכרך כל השירים של דן פגיס, וכן מחקריו על שירת ימי הביניים (כמו שירת החול ותורת

                        השיר).  כך כדי להתעמק בקשר המדהים והמורכב בין המשורר לחוקר—קשר שקיים גם

                        אצלי.

            ב.         ספרה של רות אלמוג, אישה בגן.  בספר זה, אלמוג מספרת על ציירות לא מוכרות מהמאות

                        ה-16 והמאה ה-18 (תקופת הבארוֹק באירופה).  אני מעוניינת במיוחד לקרוא על נשים כאלה,

                        שנסיבות אישיות ותרבותיות מנעו מהן את מקומן בתודעה האמנותית והציבורית.

            ג.          ספרו של ההיסטוריון אומברטו אקו, שם הוורד.  אקו הוא גם סופר וחוקר ספרות, והספר

                        הוא רומן מתח בלשי על רקע היסטורי אמיתי—שילוב שאני מאוד אוהבת.