מסה:

100 שנות באוהאוס / אבי גולדברג

לפני מאה שנה עבר בית הספר לארכיטקטורה ועיצוב הבאוהאוס מווימאר אל דסאו. שתי ערים קטנות במזרח גרמניה במדינות תורינגיה וסקסוניה אנהאלט. אלמלי התגוררו ופעלו בכל אחת מהן בתקופה שונה אומנים, אנשי רוח,  לא היינו יודעים עליהן. ויימאר הידועה בין השתיים בה התגורר המשורר הסופר הגרמני יוהאן ווילהלם גתה, המחזאי שילר, האחים שלגל הפילוסופים, וחוג האומנים והאינטלקטואלים שהתרכז סביבו ברבעון האחרון של  במאה השמונה עשרה וראשית המאה התשע עשרה, שנודע כחוג שעמד במרכז תנועת הרומנטיקה הגרמנית. קישור לרשימה אודות ויימאר. https://en.wikipedia.org/wiki/German_Romanticism

"תהילתה" של העיירה דסאו הנמצאת במרחק של מאה חמישים  קילומטרים מאחותה המפורסמת בא לה מ"הדחויים", האומנים והאדריכלים שהסתופפו בה בשלהי מלחמת העולם הראשונה והקימו את בית הספר לאומנות ואדריכלות, ששמו נודע לאחר מכן ברחבי העולם- הבאוהאוס. מ1919 עד 1925 פעל כאמור בית הספר בויימאר עד שנדרש לעזוב את ויימאר שתושביו השמרניים לא רצו בו. התנועה שכללה את מיטב הכישרונות האומנותיים והאדריכלים בגרמניה עברה לעיירה דסאו לפני מאה שנה עד לעלייתו לשלטון ב 1933 של הנאצים, והייתה אחד המוסדות הראשונים שהשלטון הנאצי פעל לסגירתם.

בקרתי בדסאו בתחילת השנה בחורף, נסיעה בת שעה וחצי   מברלין ברכבת,  והעיירה השקטה נראתה כשוממת. השלטים מנחים  את עובר האורח למנהרה מתחנת לפסי הרכבת ומשם  מרחק הליכה קצר אל בניין בית הספר הידוע ומשם שוב בהליכה בשדרה שעצי התרזה בה בשלכת, אל המוזיאון מודרני שהוקם לפני מספר שנים,  האוצר את עברה של התנועה. מספר בתים מועט בעיירה עצמה נבנו בסגנון של האסכולה המהפכנית שעקבותיה ניכרים היטב עד בתל אביב וחיפה תכנון של אדריכלים  גרמנים ממוצא גרמני שפעלו שהביאו עימם את מורשת האסכולה לפלשתינה א"י.

כיום נשמעים  קולות מהימין הקיצוני הגרמני, מסרים  הנשמעים חד וברור  במדינות סכסוניה אנהלט ובתורינגיה, הקוראים לסגור את מוסדות הבאוהאוס  המשמרים את תולדות התנועה ומורשתה התרבותית. משהו הנשמע  התבטאות בדבר "אומנות דגנרטית", תזכורת העולה כהד מהעבר הנאצי ומהדהד  במסרים של אנשי התנועה אלטרנטיבה לגרמניה.

חזרתי לתחנת הרכבת המוארת והמתנתי לרכבת שתחזיר אותי לברלין, בשיטוט בחנות הספרים בה מצאתי ספר אגדות נורדיות שתוכנו התאים לאווירת החורף הקודר של אותו יום.