שיר:

חֲפֵצֵי חַיִּים/ יעקב ברזילי

 

הֵיכָן אֲנִי פּוֹגֵשׁ אוֹתִי

מִסְתַּגֵּר בְּמַמַ"ד נַפְשִׁי

דֶּלֶת כְּאֵב נִנְעֶלֶת

חַלּוֹנוֹת צַעַר סוֹגְרִים עָלַי

 

נִרְדַּם הַמַּשְׁגִּיחַ

נֶחְטַף הַמָּשִׁיחַ

בָּתֵּי מִדְרָשׁ הוֹמִים מִתְפַּלְּלִים

שַׁעֲרִי שָׁמַיִם נְעוּלִים עַל בְּרִיחִים

 

אִמָּא אַבָּא וּשְׁלוֹשָׁה יְלָדִים

מְשַׁנִּים כְּתֹבֶת

בְּבֵית הַסֵּפֶר מִתְיַתְּמִים שְׁלוֹשָׁה מוֹשָׁבִים

וְהָאֲדָמָה זוֹעֶקֶת דַּי נֶחְנֶקֶת

 

בְּהִשָּׁמַע יִלְלַת צוֹפָרִים

מִתְפַּנִּים סִתְרֵי סְתָרִים

גַּם אֲנִי יוֹצֵא מֵהַמַּמַ"ד

מִתְיַצֵּב בְּלִשְׁכַּת הַגִּיּוּס

שֶׁל חֲפֵצֵּי חַיִּים - יַחַד

 

יעקב ברזילי