צילומים: דורית ליסוודר
מחווה לגבריאל בלחסן בהיכל הרוק גבעת חיים / מור אופק
הארוע התקיים ב29.9.25 בהיכל התרבות גבעת חיים
מתוך ראשי אני כותב, מתוך אהבה ללא תנאי, ממבט ראשון עת ראיתי את בלחסן עולה כמו מלך עם חולצה לבנה בבארבי ונותן את בתוך הצינורות בסופו יוצא לסולו הנצחי של הגיטרה שניסרה לי ולעוד כמה אלפים את הלב.
עשרים שנה אחרי אני נכנס לתפקיד מנהל אומנותי בהיכל הרוק אשר בגבעת חיים מאוחד. לזמן מוגבל.
פסגת הרוק האלטרנטיבי בישראל, מקום עם מורשת מפוארת של הופעות בגובה השטיח שטיפח בעמל רב ובכישרון ואהבה לירן גורן תחת האיש והחזון יאיר יבין שמבחינתו רק תחבר בן אדם עם גיטרה למגבר וכל השאר כבר ינוהל תחת איש הסאונד מס 1 בארץ עפרי דגן (ואני אומר את זה בוודאות אתם מוזמנים לבדוק אותי שם בין הזכוכיות של הבארבי על רצפת הפרקט המפונפנת שבולעת את הצלילים בכיף שלא לדבר על עמדת סאונד שנמצאת באלכסון לבמה).
לתוך התפקיד והשליטה הכל כך לא מובנת מאליו שקיבלתי עלה בראשי להביא את הזמר והיוצר האהוב עלי גבריאל בלחסן לקדמת הבמה וכשאני אומר במה אני מתכוון שטיח, מה שהופך את כל האירוע הזה לאינטימי, קרוב מאוד למגבר הגיטרות, לכיסא המתופף עליו אני זומם כבר שנים.
עניין ההפקה זר לי, ניהול וסמכות לבן אדם שעד היום לא היה מסוגל לנהל מגרפה מאז זרקתי את מפתחות לצהל על תקן קצין הובלות במילואים. אי שם ב 2005.
על מי מנוחות הגעתי לתחילת ספטמבר זחוח וחסר כל ניסיון עם סוללת אורחים מצומצמת בקפידה מראש הכוללת את סער ליבן, נועה בלחסן, ידידיה בלחסן, יקיר הלל, שני הרפז, אולי דנון ורון דהן בתור קריין דרמטי עם עבר מפואר בזירת הספוקן וורד.
שחר כהן כבר ראה את רשימת האורחים ושאל אם אפשר להצטרף ושהוא יכול לעשות את בתוך הצינורות ודם על הים. אמרתי לו שהרשימה סגורה ותודה.
בשלב הזה אורי צוק היה בתחתית הרשימה עם אופציה ללוות את שני בתפילת צעד 11.
אולי דנון התנצל ועמוס בקידום האלבום החדש שלו השבר הסורי האפריקאי לקח איתו גם את נדב בלחסן שהיה אמור להחזיק את הערב עם מורדי ועוד קלידן שבאו בעסקת חבילה עם נועה.
תשאל את אורי כמה שירים הוא יכול להחזיק אומרת לי נועה מהקו השני של התהום.
ההרכב שלא נפגש עד כה כולל: בסיסט וגיטריסט שהוא בכלל בסיסט בלהקת שנדליר (שכחתי לגמרי את שוורצמן) ומתופף שעושה את צעדיו הראשונים בשוק הבשר ומתאמן כל בוקר על: עתיד, אדמה חרבה, בתוך הצינורות, דשא ב' ובובת חייל.
ושם בסטודיו אשר בקצה החצר אני מדמיין את היכל הרוק מפוצץ באנשים ששרים את המילים ועפים לגבהים במקומות הנכונים ושרים את ההמנון בתפילת צעד 11 וצורחים את בתוך הצינורות ומלווים את נועה בתלמי אליהו ומדי פעם אני בוכה כי בכל זאת גבריאל עושה אותי עצוב והמנגינה שלו עושה בי כבשלה.
עכשיו גם סער בחוץ. כי לא לקחתי בחשבון עד הסוף את הוואקום שהשאיר אחריו נדב.
אז מישהו יהיה צריך לשיר את בשדות (טוב נו אם אין ברירה אז אני אשבור את הקול ב: ראיתי אותךךך).
אז מישהו צריך לשיר את אדמה חרבה (טוב אם אין ברירה אז אני אקח את זה- קל ולתופף במקביל בלי בעיה- יאא ריייט).
טלפון לשחר כהן שנקרא לדגל.
נפגשים לחזרה ראשונה בגבעת חיים אליה מגיע יקיר הלל. מורדי מגיע ברכבות מלוד ביחד עם אורי וכל הדרך לאולפן הם מדברים על בונקר וחמי רודנר וכרמלה גרוס ואגנר.
איך שאורי מתחבר למגבר הוא מנגן ושר את אחינו הנהג שזה בעצם הפתיחה של אדמה חרבה באיזה שהוא אופן קריפי.
מורדי מהר מאוד הופך את הבס למפלצת ואני ,אני סתם יושב שם ומתופף להנאתי.
אנחנו מנגנים את כף הקלע ויקיר הלל לוקח אותנו לסיבוב פסיכדלי אינסופי בזמן.
בעתיד אנחנו נתקעים כי זה שיר בלתי אפשרי אבל יש לנו עוד שתי חזרות אז הכל קוול.
נועה מסמסת לי בוא נדחה את האירוע הזה אנחנו לא מוכנים אבל אני כבר אחרי חזרה אחת עם שני הנגנים המדהימים האלה ויקיר הלל דוהר קדימה. העגלה נוסעת אין עצור.
אייל שוורצמן ישמח לעשות את אדמה חרבה אורי צוק מעדכן אותי ואני כלכך שמח כי מה חשבתי לעצמי. (אני מיד מנסה להפיל עליו עוד שיר או שניים או ארבע כי בכל זאת גבריאל כתב כלכך הרבה שירים טובים ולא חבל אבל פאק איט אומר תודה בכלל שהוא בעניין)
עדיין חסר לי עוד שיר או שניים להפוך את האירוע הזה לשלם, מיכל גוטמן עולה על ההזדמנות ולא סתם עולה אלא גם מביאה את שני הבנים שלה שילוו וישירו שיר שגבריאל כתב ביחד עם ידידיה (עולם מוזר).
אחרי שהאבק שוקע נשארנו אם כך על שישה שירים אקוסטיים וחמישה חשמליים.
ועוד קטע קריאה של רון דהן על בסיס בס של מורדי וכמה נגיעות גיטרה של אורי ואולי קצת מצילות של תופים.
קובעים חזרה בתל אביב שבוע לפני ההופעה
אני שונא לנסוע לתל אביב עם אוטו ועוד יותר שונא את איילון, אני מצטרף לאורי וזורק את הרכב שלי בנתניה ספיר לשם אחזור ברכבת אחרי החזרה.
8 קילומטר שנמשכו שבועיים בהם אני מקשקש מלהג וצוחק עם אורי צוק על זה שרק מורדי נשאר ומה אתה שר תתחיל לירות ומה את יורה תתחיל לשיר ומה נשאר לנו אם לא לצחוק בחיים האלה.
יקיר מתקשר השעה 20:00 והרי החדשות: אני צריך ללכת ב 20:40
אנחנו מגיעים על פי הוויז ב 20:30
אני הולך אומר יקיר וסוגר.
לחזרה מגיע שחר כהן אנחנו מתקשים מאוד לעשות את בשדות, בכל מיני גרסאות חלקן עם תופים, חלקן עם קולות שניים, חלקן עם צרות אבל יש עוד חזרה בחמישי שאחרי.
אני מפספס את הרכבת ולוקח מונית כמו גם בחשבון שיקיר חותך.
למחרת מתנצל ומצטער אלף פעם על האיחור הזה, יקיר לא יוותר על ההזדמנות להופיע בהיכל הרוק הוא אמר לי כבר בטלפון את החזרה על עתיד נעשה בבאלנס. בערב, כמה דקות לפני תחילת האירוע.
לחזרה האחרונה מגיעים שוורצמן, שני הרפז ושחר כהן.
את עתיד אנחנו מנגנים לבד בלי שירה, זה נשמע טוב ואני באמת תוהה אם יקיר יצלח את השיר הבלתי אפשרי הזה כי מהפזמון השני גבריאל רק עולה בגבהים אבל הקצב רק נהיה יותר מהיר.
את אדמה חרבה יש לנו. שיר אחד שאתה יכול ללכת לישון עליו בשקט.
אבל בתוך הצינורות עדין לא יושב טוב ויש לנו יומיים לעשות חשבון נפש ולקוות שיותר מדי דברים יסתדרו בערב עצמו. והתחלתי כבר לפרסם את האירוע בכל הקבוצות האפשריות של אלג'יר ובלחסן תוך כדי שאני כבר יודע שזה קורה ומתרחש ואת כל הזיופים שלי אני מדחיק בשמש.
הערב עצמו
דגן ביקש שאקדים כדי לסגור את הכיוון של התופים ולחסוך זמן, אירוע רב משתתפים עם הרכב קבוע ונגנים מתחלפים וגיטרות חשמליות מתחלפות והכל חייב לקרות בלי הפסקות, בלי לחכות, אני בתוך הצינורות.
דגן הקשיב לשירים, הוא ידע להגביר אותי על הפלור בגלל עתיד הוא שאל אם אני יודע לפתוח את הרשת של הסנייר בבתוך הצינורות שככה הם הקליטו את זה אמרתי ברור אבל אני אנגן רגיל כי בכל זאת אתה לא רוצה לפספס את המעבר ההוא שלפני הסולו צוקים.
יקיר הלל מגיע חצי שעה לפני הזמן מבקש סטנד תווים להדביק את המילים של עתיד.
4 דפים מודבקים על סטנד. בלי זה אין עתיד.
אנחנו עושים חזרה ראשונה על עתיד אחרי שלא התראינו שבועיים.
וגם על כף הקלע.
יקיר מעדכן שאת הבית הראשון הוא עושה לבד ואנחנו רק עושים חזרה על הכניסה.
שוורצמן מגיע, עושים את אדמה חרבה, הוא משאיר את הגיטרה החשמלית שלו לכל הערב ומציין שהצליל שלה מיוחד או בעייתי.
מיכל גוטמן ובניה הנסיכיים אוגי וגפן לא מתרגשים מהאתגר. יש גיטרה, יש שני מיקרופונים הם לא צריכים יותר.
מי צריך יותר, תנו לי יום רגיל.
שחר כהן מגיע אחרון, הוא לא סגור על הסוף של בשדות, אף אחד לא. אנחנו עושים חזרה לאחריה לאף אחד אין כבר שאלות. נשאר רק לנוע בין ההריסות.
היכל הרוק מתמלא, הכת בהיכל. כל מה שדמיינתי, כל מה שחלמתי, כל מה שרציתי הולך לקרות.
טל בלחסן אחותו של גבריאל מביאה מלא סיכות ומצתים מעוצבים בציורים של גבריאל.
ויש זמן רגע לנשום אני מסתכל על השען 21:52 מעדכן את נועה ב 22:00 מתחילים.
נועה פותחת עם כמה שירים שלה ועוברת לתלמי אליהו
הקהל מלווה אותה והם יחזיקו את הנשמה שלך / והדמעות ירטיבו את האדמה
לפני הרצף האקוסטי עוד מספיקים לעשות את דשא ב שחר כהן פותח לבד ואני כבר מחכה על הבס מצילה לשחרר את הלחץ ולשוט על המצילה בזמן שהם מנגנים שם את העניינים שלהם.
עכשיו בשדות, אולי עכשיו ? עושים את המיטב זה הביצוע הכי טוב שלנו בחודש האחרון.
עכשיו שניים אקוסטיים, איזה מן עולם מוזר הם שרים שם גפן מלווה ואוגי שר הקהל מהופנט, שני הנסיכים הקטנים האלה בפשטות וצניעות ואהבה. חיוך מתפשט בחלל.
אופיר טריינין חבר ובמאי דוקומנטרי שעשה את גם כשעיני פקוחות עולה להגיד כמה דברים
הוא מספר על המפגש הראשון שלו עם גבריאל, הם קבעו להיפגש במושב
עכשיו ארבע בבוקר גבריאל על הקו: תביא לי פאקט דובק אם יכול.
ודובק מיצרים חרא, וחרא הוא זול וזול מוכר את הזול.
מיכל גוטמן עולה וכל הקהל איתה עם גם כשעיני פקוחות, אני מסתכל על הרשימה ויודע שהיא הולכת להיגמר כל כך מהר. עצמי אומר לי תתרכז.
יקיר לוקח את כף הקלע ומכשף את ההיכל, הוא מתחיל לבד עם צואה רותחת וגיהנום, נותן סימן ואנחנו מצטרפים. ואז הסולו הזה שבכלל היה אחר לגמרי ממה שניגנו לפני שבועיים ומה זה משנה.
עכשיו זה עתיד, עתיד עכשיו
מורדי מקפיץ את הבס, אני משתדל לתמוך בו על הפלור ומודה לאלוהים שיש את דגן
אורי מלווה בעדינות, יקיר מתחיל, הבית הראשון עובר חלק ואני יודע שמהפזמון הראשון כבר אי אפשר יהיה לרדת מהתקרה, חושב שאני עף.
יקיר לא רק צולח את השיר הוא גם מעז להוסיף לו קולות משל עצמו. חתיכת הופעה לפנתיאון.
רון דהן עולה להקריא כמו שרק הוא יודע את היומן של בלחסן בין חשמל מגנטי למח לרוח בין העצים של אברבנל, עבדנו על זה רק לפני חמש דקות איך שהוא מסיים אנחנו מסיימים את זה מהר ומתחילים ישר עם אחינו הנהג (אדמה חרבה).
שוורצמן צולח את השיר הזה כמו גדול, שיר אחד. הוא לא ביקש שום דבר מעבר, אבל את השיר הזה שבשביל לו כל ההפקה וכל החלומות מבוצע על הצד הטוב ביותר כשאורי צוק מלהטט שם על הגיטרה ומורדי משתגע על הבס.
אחרי שני השיאים האלה עתיד ואדמה חרבה "מורידים הילוך" לשיר הכי אייקוני ומוכר של גבריאל בתוך הצינורות
שחר כהן מסדר לעצמו את התווים באייפון ונותן ביצוע מדויק ויפה זאת הפעם הראשונה שאנחנו מנגנים את זה מהתחלה עד הסוף עם כל המילים.
אורי שוב יוצא לסיבוב צוקים בסגנון בונקר שקיבל את ההוראות מבלחסן עצמו, שחר מציב קיר גיטרות ומגבה את כל האירוע הזה בסגנון פינק פלויד כמתבקש, היכל הרוק הופך בשלב הזה לדבוקה אחת של אנשים שהמוסיקה היא תרופה ואהבה למוסיקה היא המפתח. צוף מרפא לנפש. מרפא לגוף. מרפא ללב.
לתוך מצב הצבירה הזה שני הרפז עולה לתפילת ההמנון: תפילת צעד 11
אני מקשיב לביצוע הזה בדרך לעבודה ובוכה על כל הקהל הנפלא הזה שהגיע לתת כבוד ובמה והוקרה ואת הנשמה ואת הצליל הזה של קהל שר את המילים במקום כלכך קטן וצפוף ומודה לאל או ליקום או לגבעת חיים מאוחר שנתנו לי את המפתחות להשתתף ולהפיק את הערב הזה.
ורוצה להודות לכולם לכל מי שהגיע ושר על השטיח ומעבר לו.
המסע נמשך. מוצש בהיכל הרוק כל מוצש רוק אלטרנטיבי. אינשאללה שנה הבאה עוד ערב כזה. לא פחות.
