מאמר:

על אודות הכנת הספר לפני היות אחוזת בית /אורה עשהאל

"לפני היות אחוזת בית" מאת נחמה פוחצ'בסקי

לסופרים מציק לחץ בלתי נשלט לכתיבה ולהוצאה לאור של כתביהם. אני משוררת וכותבת סיפורת ומאמרים, החצויה בקטע של הקדשת זמן חיי לכתיבתי ויחד עם זאת לכתיבתה של סבתי הגדולה נחמה פוחצ'בסקי, או בכינויה, נפ"ש.

נראה לי שמחויבותי לפרסום כתביה של נפ"ש התעצמה, ואולי אפילו החלה, בשנת 1970, כשמצאתי את צוואתה בשולחן הכתיבה של סבי עשהאל, בנה של הסופרת. היה זה בשבעה שלאחר לכתו. ישבנו בבית פוחצ'בסקי בו גדלתי מגיל 9 שנים. הייתי אורחת רצויה בחדר עבודתו. הצוואה הייתה במגירה בשולחן הכתיבה שבו השתמש לאורך השנים שבהן זכיתי להכירו.

מאותה עת, פעלתי לאורך עשרות שנים לחשיפת כתביהם של נפ"ש ואפילו של עשהאל. תהליך שבסיומו יצאו לאור הרומן העברי הארצישראלי הראשון "במדרון", שהיה גנוז במשך 75 שנה, והתקבל באהדה רבה. תוך כדי התהליך, ובתיעוד קורות המשפחה במוזיאון ראשון לציון, נתקלתי גם בשירתו של סבי עשהאל והוצאנו לאור את אסוּפּת שיריו "גחלת". בתהליך גיוס המשאבּים היו שותפים בני משפחת פוחצ'בסקי, בניו של עשהאל. בנו של מאיר, האח הצעיר של יונה אמי, עצמון יניב, היה שותפי לעריכה והוצאה לאור של "במדרון" ו"גחלת". עצמון ואני יסדנו עמותה שתקצבו דודיי, בניו של עשהאל, אחֵי אמי. המשאבים סייעו להוצאת הספרים ולהפעלת מיזם הוקרה ע"ש נחמה פוחצ'בסקי באגודת הסופרים העבריים, מיזם שייזכר לטוב.

אני מכניסה את הקורא לתהליך שלקח 54 שנים. מסתבר שלהוציא לאור את כתבי היד הנותרים של הסופרת, שאני נינתה, היה תהליך לא פשוט. היה צורך במשאבים ובעבודה רבה. נפ"ש חייתה בראשית היישוב העברי בארץ-ישראל (1934-1869). על אודות מהלך חייה וחשיבותה להתיישבות בארץ-ישראל, לספרות העברית, לעבודה העברית, לחיי הקהילה והעם, ולמעמד האישה העברייה, ניתן לקרוא בפרק על קורותיה בראשית ספר זה. בשנים שגדלתי בבית פוחצ'בסקי, הבית שבנו מיכל פוחצ'בסקי ונפ"ש רעייתו, ריחפה דמותה של נפ"ש. הדבר הובחן בהליכות הבית, בעקרונות שכיוונו את עשיית בני הבית, ובסיפורים. בעיקר הדברים שהדגיש בנה, סבי עשהאל. היות שנותרו בידיי כתבי יד רבים, כולל מכתבים והתכתבויות של בני המשפחה, הן מצד אבי והן מצד אמי, חשתי חובה לשמור עליהם. אני מדברת על כתבים מהימים שלפני השימוש במחשב ובטלפון נייד, בטרם העידן הדיגיטלי.

אישי עמי ואני החזקנו בית בצפת, שהיה בית סופרת. במשך יותר מ-25 שנה העברתי מכתבים וכתבי יד לחדר עבודתי בצפת שבו היו שמורים היטב.

תוך כדי העבודה על הרומן "במדרון" הבחנתי שיש בידיי כתבים נוספים של נחמה פוחצ'בסקי, אבל התמקדתי בחמש הגרסאות שהיו בידיי וביד עצמון, בכתב ידה של המחברת. ראה ברומן "במדרון" בפרק "תהליך ההוצאה לאור" (הוצאת ספרי עתון 77, עמ' 227).

התחלתי לעבוד על הספר הנוכחי לפני כ- 5 שנים, בשנת 2020, לאחר שהבנתי שבידיי סיפורים של נפ"ש, שייתכן שלא ראו אור בספר כלל. תקופת הקורונה, שבה נאלצנו להיות סגורים בבתים, אִפשרה לי את הקלדת כתבי היד שנותרו בידיי. את ההקלדה ביצעו נכדתי אביגיל זילברשטיין וחברתה אור הולצברג. נאלצנו לעבוד עם מסכות לאף ולפה, כפי שהיה נהוג באותה תקופה, כשאני קוראת את כתב היד ואביגיל או אור מקלידות. בתקופת הקורונה ההתניידות הייתה קשה, לכן עבדתי עם שתיהן, לסירוגין.

בתהליך העבודה בדקתי את כתבי היד של נפ"ש שיש בידיי. רובם סיפורים. את הסיפורים שהופיעו בשני הספרים שראו אור בחייה: "בכפר ובעבודה", ו"ביהודה החדשה" - לא ראיתי צורך להביא בספר. נותרו מספר עותקים מהספרים עצמם. ובנוסף, הסיפורים משני ספרים אלה, מובאים בפרויקט בן-יהודה. בדקתי מה הם הסיפורים שכבר ראו אור והמופיעים בפרויקט בן-יהודה, באנתולוגיות של כתבי נשים מאותה תקופה, וכן במאגרים של הארכיון הציוני והספרייה הלאומית. הבנתי שהדבר שעליי לעשות הוא להוציא לאור את אותם סיפורים שטרם כונסו בספר. מצאתי לנכון לצרף כתבי יד אחרים של נפ"ש: מכתבים, רשימות, קטעי מסע ורעיונות לכתיבה לעתיד. עבודת ההקלדה לא הייתה פשוטה ובסיומה שמתי לב לכך שהקלדנו מחדש קטע גדול מהרומן "במדרון", שמהווה חלק מגרסה נוספת, מס' 6. כשנתקלתי בדבר הנחתי לקטע הזה, היות שבמדרון כבר ראה אור. אני משאירה לבאים אחריי, חוקרים ומתעניינים, לעסוק בכתבי היד עצמם, לאחר שאכין את הכתבים ואעבירם לגניזה.

בסוף הספר מופיע נספח א', "סיפורי נחמה פוחצ'בסקי המובאים בספר" ובו מידע קצר על אודות כל סיפור. ברוב הסיפורים לא מצאתי תיעוד לגבי תאריך הכתיבה. לפי מספר סיפורים שתאריכיהם ידועים, ניתן להבין שהסיפור "עצת ילדים" נכתב בשנת 1894. כלומר, זהו התאריך המוקדם ביותר של כתיבתה המובאת בספר זה. הסיפור "רק פתקה" נכתב בשנת 1934-1933. ומכאן ניתן להבין שזהו התאריך המאוחר ביותר של כתיבתה המובאת בספר זה.

אמירותיו של הסופר מאיר שלו ז"ל הביאו אותי להבנת חשיבות כתבי יד שאינם סיפורים מוכנים. הבנתי את חשיבות הפתקאות שהכינה לעצמה נפ"ש בתהליך כתיבתה, כפי שנהג לעשות מאיר שלו. אף על פי שהיא כתבה בכתב יד ושלו כבר השתמש במחשב, התהליך הספרותי הוא של הכנת סקיצות שמהן נרקם הסיפור או הרומן.

מאז הקורונה 2022-2020 חלף זמן ואכן בשנת 2023 התכוונתי להוציא את הספר לאור וסיכמתי עם הוצאת "עמדה" בראשות הסופר רני יגיל בדבר ההוצאה.

לאחר ההקלדה והסיכום עם הוצאת "עמדה", הועבר הספר לעריכה לשונית לסופר והעורך ד"ר משה גרנות, שעשה עבודה מדוקדקת ומהירה.

הניסיון שהיה לי בהוצאה לאור של יומני "בית נעוריי" (חדרים, 2017) מסייע לי עתה, בספר של נפ"ש. ביומני בוצעה עריכה לשונית של כתב ידי. לאחריה, לשם שמירת האותנטיות של יומני, עבדתי עם כתב ידי בתור נערה, מול העריכה הלשונית. הבנתי שלצורך שמירת האותנטיות ביצירתה של נפ"ש, עליי לבצע את אותו התהליך: לקחת את כתב היד המוקלד, המקורי, ומולו את הכתב הערוך, כדי לתקן את הדרוש תיקון מבחינה לשונית. נכנסתי לתהליך זה למרות ההבנה שמדובר בעבודה מרובה. בתהליך כזה המטרה היא להקפיד על שמירת העריכה העברית הלשונית, ועם זאת לשמר את טביעת ידה של המחברת. נפ"ש נחשבת לחלוצה בהחייאת הלשון העברית בספרות שלנו. היא שלטה בעברית מימי נעוריה והמקור לכתיבתה הלשונית הם ספר הספרים ומקורות היהדות.

נחזור לתאריכים. לעבודה כל כך מדוקדקת הייתי שוב זקוקה לעזרה, וכשהסתמנה חופשת לימודים אצל נכדתי אביגיל, ערכתי אִתה תיאום של לוח זמנים לחודש פברואר 2023. העבודה נעצרה בשל פטירתו של אישי עמי זילברשטיין, שאיבד את הכרתו ב-26 לפברואר ונפטר ב-1 למרץ באותה שנה. הפטירה, השבעה, גילוי המצבה, ותהליך האבל, לא אפשרו לי לחזור לעבודה זו. לאחר ארבעה חודשים מעת הפטירה נפלתי מהמדרגות בביתי ונחבלתי קשות. נאלצתי להיכנס לתהליך שיקום הנמשך עד היום. רק בתום עשרה חודשים מיום התאונה יכולתי לחזור לטיפול בספר החשוב הזה.

הספר היה אמור להיקרא "אורות וצללים", על שם אחד הסיפורים. המו"ל רן יגיל, שעיין בספר, בחר את השם " לפני היות אחוזת בית", קיבלתי את הצעתו שנראית לי מתאימה ביותר.

הספר מביא סיפורים שמצאתי אצלי בעיזבונה ושלא יצאו עד כה לאור בספר אחד. כמו גם את פרק המסע שלה, שפורסם בסדרת המסעות של אנשי העלייה הראשונה "אעברה-נא בארץ". היות שכתביה מפוזרים בארכיונים שונים, וחלקם אפילו הלכו לאיבוד, הרי לא ניתן לעשות מעבר לכך.

לנפ"ש היו התכתבויות רבות ומעניינות. מצאתי מכתבים של אישים ובני משפחה, מעניינים בפני עצמם. לא נראה לי נכון להביא בספר זה, המאגד בעיקר את סיפוריה, מכתבים של זולתה. אולם מכתב אחד משך את תשומת לבי. מדובר במכתב החתום בשם הרצל, חוזה המדינה, והקשור לרשימתה החשובה של נפ"ש "לפני היות 'אחוזת בית" המופיעה בספר זה. ראיתי לנכון להביא להלן פרק העוסק במכתבו של הרצל, הנובע מהמצב שנוצר בתנועה הציונית כתוצאה מהצעת אוגנדה. הפרק עוסק בתחקיר ראשוני בקשר של מכתב הרצל לרשימתה של נפ"ש "לפני היות 'אחוזת בית' ".