צילום: מוזס בנסון 

על הזמן והמקום עם שחר כהן / אורלי אורלנו

שחר כהן הוא זמר-יוצר, גיטריסט ומפיק ותיק מגזרת האינדי-רוק הישראל. מייסד ומוביל להקת  ה"עראק רוקס".

שחר משלב רוק גיטרות עם כלים אוריינטלים מהמזרח התיכון, לזה מצטרפת מוזיקה אלקטרונית באלבום השלישי שיצא בקרוב ומס' סנוניות מתוכו יצאו כבר  בשנה וחצי האחרונות, ביניהם הסינגל הטרי והיפה "עונות".

כמוזיקאי מה הסגנון שלך והאם השתנה במהלך השנים והאלבומים?

זה תמיד משהו שקצת מסובך לי לענות עליו אבל בגדול הבסיס הוא רוק וגיטרות, כשכבר בתחילת הדרך העצמאית היה חשוב לי לשלב משהו מהשורשים המשפחתיים (אמי ילידת בגדד, משפחת אבי ז"ל מאיסטנבול), כך שאמנם אלבום הבכורה "פה לאחרים" היה בועט ומחאתי יותר, אבל זה היה אלבום שכולו שירי משוררים ונולד שם השיר "סולו עראק" פרי החיבור עם רוני סומק, שיר שזכה להצלחה ופתח עבורי כיוונים חדשים.

באותו אלבום היו גם שילובים של מוזיקה אלקטרונית שיצר דודי לוי - מפיק האלבום, האלבום השני בהפקתי "40 20" היה על טהרת הנגינה החיה וחקרתי שם לעומק את החיבור בין פולק ורוק למזרח (עוד וכינור, תוף פרסי וקונגס).

באלבום החדש שאת רובו הפיק אודי תורג'מן, מטובי המפיקים בארץ שעבד עם עמיר בניון ורבקה זוהר, ברי סחרוף, ארז לב ארי, אבי בללי ועוד חזרנו והעצמנו את השילוב בין רוק ואלקטרוני, עם הרבה אלמנטים אוריינטליים בכלי מיתר, עוד קאנון ועוד.

אפשר לקרוא לזה אלקטרו רוק אוריינטלי, ויש שיגידו אינדי מזרחי, אבל אני לא באמת מחויב לכלום פרט למוזיקה הכי טובה שיכול לעשות.

 ⁠אתה מופיע הרבה שנים, לפי ויקפדיה עם ההרכב הראשון עוד בגיל 17 ברוקXן ואתה היום בשנות הארבעים שלך. אילו הופעות הכי נחקקו אצלך?

המופעים ההם ברוקXן זכורים אצלי היטב כי שם נדבקתי בחיידק המוזיקה או אם לדייק בהופעות החיות.

מוזיקה תמיד אהבתי מאוד, כילד הקלטתי שירים בקסטות מהרדיו, בגיל 13 הפכתי לD.J שמנגן במסיבות ואח"כ קצת במועדונים בעיר נעוריי פתח תקווה, אבל בגיל 16 גיליתי את הגיטרה וב17 כבר הגעתי עם קסטה מוקלטת מחזרה לרוקXן, עולה במדרגות הברזל למועדון המיתולוגי ומחכה לבאות.

ההופעה השנייה שם היתה תחרות להקות עם שופטים נכבדים ומשהו כמו 1000 איש בקהל, באותו הזמן הייתי "רק" נגן הגיטרה ומלחין השירים אבל לא אשכח את הערב הזה לעולם.

עוד הופעות זכורות לטובה הן:

- מופע משותף עם רוני סומק בתיאטרון גבעתיים ב2012 במקביל ליציאת "סולו עראק" בו רוני גם הקריא משיריו על גבי נגינה שלנו ואני וההרכב הלחנו משיריו. אחד השירים "זמרת חתונות" חיכה עד עכשיו להקלטתו ויוצא באלבום החדש!

- השקת האלבום השני בבר גיורא ב2018, באירוח של אבי בללי (נקמת הטרקטור) וסגול 59, היה לי שם הרכב ואורחים משובחים מאוד, ומשהו שם המריא לגבהים.

-המופע המשותף עם בועז כהן "שיר. סיפור" באירוח של יוסי בבליקי במוזיאון ת"א במסגרת פסטיבל הפסנתר 2023.

הרבה מהרגעים היפים בחיי שזורים המוזיקה שלי והופעות.

⁠מי הצוות שמלווה אותך באלבום "הזמן והמקום" שיוצא אחרי החגים?

הרכב חדש שנקרא "עראק רוקס 2.0", מה שרומז על הצד האלקטרוני החדש וחילופי הנגנים.

מההרכב הקודם של העראק רוקס נשאר רק דולי יריב אבל גם הוא עבר מעמדת הגיטרה האקוסטית אל הבס (וקולות, דולי גם זמר בהרכבים אחרים).

והצטרפו שני אנשים מאוד מוכשרים – רמי גבאי בתופים ומכונת תופים (טל והגרינבנד, נוסטלגיה ירושלמית), וניב הרמתי שמנגן גם עם נועם אקוטונס ואחרים בסינתי', גיטרה קלאסית, מלודיקה.

מה הסיפור מאחורי הסינגל החדש "עונות"?

המלחמה האינסופית מתחברת לי לשיר החדש-ישן שיצא עכשיו אבל כתבתי בסיום השירות הצבאי שלי בשל"ת הנח"ל בדגניה א'. רומן סוחף עם נעמי שבדיוק "עשתה עליה" מהונגריה, המון תשוקה, שיחות באנגלית, חיים כמו בסרט. התאהבתי.

אח"כ באה הפרידה הקשה, שהתחברה לגיל הזה בו אתה לא ממש יודע מה לעשות עם עצמך, כתבתי:

"אהבה / לא לימדו אותך בגן או בצבא"

שיר על כוחה העצום של אהבה וגם על החוסר שלה לפעמים אצלנו בחיים.

מוזיקלית יש שם הפקה אלקטרונית יפהפייה של אודי תורג'מן שתיבל בסמפולי עוד קאנון וקוטו יפני, יחד עם הגיטרות שלי יצא חיבור שנע ביןPortishead  והCure לכנסיית השכל ושלום חנוך.

 ⁠מה השאיפה שלך כמוזיקאי והתכניות לעתיד הקרוב?

עד סוף השנה צפוי לצאת האלבום "הזמן והמקום" ועוד סינגל או שניים מתוכו, ייתכן שילוו גם בקליפים, כפי שהיה עם "Happy Hour" שזכה לקליפ מושקע במיוחד בבימויו של ואדים מכונה.

בסוף השנה גם צפויה ההשקה שעובד עליה עכשיו במרץ עם "עראק רוקס 2.0" וכמובן שיהיו בה גם אורחים, משהו חגיגי.

בנוב' (ככל הנראה 13.11) תתקיים הבכורה למופע המשותף של עם נטלי כחלון – זמרת יוצרת מוכשרת שהתבלטה בThe Voice, בתאטרון יפו במסגרת פסטיבל "ליבי במזרח".

אני ונטלי יצרנו מופע בשם "חלון לים התיכון" (מאיסטנבול עד ת"א) בו אנחנו מבצעים שירים "מעוברתים" מתורכיה ויוון ואפילו בעיראקית ולדינו. למשל אלינור (איפרחו), שחרחורת (מורניקה), פוג אל נחל (שתורגם עבורנו לעברית), ו"אל תבכה ילד" שבמקור מבצע גדול זמרי תורכיה אברהים טטליסס וביצע בעברית מיקי גבריאלוב, אוו גם הקלטנו לאלבום החדש שלי בגרסה עברית-תורכית שמשלבת בין שניהם.

בגרסה שלנו הכנסנו הרבה גיטרות ואלקטרוניקה לצד סאז תורכי, וגם במופע בו יצטרף אלינו ניב הרמתי יהיו עיבודים חדשניים.

ממשיך גם בהפקות לאחרים, כמו שיר הנושא של "הנהר" בביצוע דניאלה תורג'מן שצפוי לצאת בקרוב.

 ⁠מה ההישגים המוזיקליים החשובים שלך בעיניך?

הביקור בג'אם של קוטנר עם ההרכב בגל"צ למשל זכור כרגע מרגש, גם שיתופי פעולה כמו בפסח הקודם בו ליוויתי את אהוד בנאי מורי ורבי בתיאטרון גבעתיים, החזרות עם קורין אלאל שלצערי במהלכן התגלתה אצלה המחלה ולא הסתיימו באירוח המתוכנן שלה.

ההצלחה היפה של סולו עראק ועוד שירים כמו Indian האינסטרומנטלי ו"הזמן והמקום" בתקשורת וההדים אליהם ברשתות.

הפקה מוזיקלית והלחנה עבור אחרים, למשל פרויקט "הנהר" של טלי בן ענת (שכתבה גם את "אל תאבק ילד" שלי) ממנו יצאה סנונית ראשונה, כתיבת מוזיקה ונגינה בהצגה "עיבראקית" ועוד.

גם הזכייה בשנה החולפת בפרס אח"י והטקס במרכז מורשת יהדות בבל שנתן גושפנקא לחיבור שלי לשורשים, לצד תמיכת אקו"ם באלבום נותנים רוח גבית.

מהרגעים המרגשים ביותר היו דווקא בהופעות בפני מפונים וחיילים בשנתיים האחרונות, למשל בבסיס "אורים" סמוך בו התנהלו קרבות ב7.10 בפני פלוגה קרבית שיצאה להפוגה מעזה, כשהם צמאים למוזיקה ולא רוצים שההופעה תפסיק. באמצע ההופעה היה גם ירי כשאחד החיילים תופס אותי מדש החולצה ואני זורק את הגיטרה האקוסטית הצידה כדי להספיק לרוץ למיגונית.

מה דעתך על עתיד המוזיקה בישראל? ⁠ואיך אתה מתמודד עם כלכלת המדינה היקרה ביותר בעולם?

מהנדס מחשבים בהכשרתי, אבל ויתרתי על "כלוב הזהב" של ההייטק עבור העיסוק במוזיקה, ובמקביל יזם ועצמאי בתחום של Didital ובניית אתרים.

לא קל להתפרנס פה ממוזיקה, ויש לי למה להשוות. לפעמים תופס את הראש איך מצפים מישהו עם רזומה כמו שלי להופיע בהתנדבות, בסכום זעום, או להתחייב על "גרנטי" (ז"א שאם לא תגיע לסכום מסוים במכירת הכרטיסים תשלם למקום – מנהג מגונה שאף מוזיקאי שמכבד את עצמו לא יקבל).

לאט לאט פיתחתי קהל מסוים ומופעים שנקנים מראש ע"י מוסדות, עיריות או פסטיבלים (כמו המופע עם בועז כהן או 'רוק מזרח תיכון' בו אני וההרכב מחדשים את גדולי הרוק האתני-מזרחי, מהבנאים וזוהר ארגוב עד סחרוף ודודו טסה, עם טעימה מההמקורי). אז אתה יכול להתרכז במוזיקה וככל שהתקציב גדול יותר אתה גם יכול לספק רמה גבוהה יותר, ולארח אמנים אהובים.

עם השנים גם מפיק ומלחין יותר לאחרים (בעיקר לכותבים כמו אשר שיף וטלי בן ענת), ואז אני בפוזיציה אחרת שמספקת שירות לאחר אבל מאוד יצירתית.

מצד שני, אוהב מדי פעם להופיע במועדונים ו"מאורות רוק", בין עם זה עם החומר המקורי, בפסטיבל "בסוודר" שאני אחד ממפיקיו או במחוות לאמנים שמשתתף בהן מדי פעם, בעיקר  לPink Floyd אהובי.

במוצ"ש הקרוב למשל אשתתף במחווה לגבריאל בלחסן ז"ל המוכשר מאוד בגבעת חיים, שם אבצע כמה משיריו וגם את "בתוך הצינורות" ההמנוני.

⁠ המסר שלך לראש השנה הבא עלינו לטובה לאור הנסיבות הקיימות של מלחמה בגבולות נפילת טילים, אזרחים חטופים ופוליטיקה מתעתעת?

קודם כל לממשלה – החזירו את החטופים ועכשיו! הסיבה לקיום מדינת ישראל זה מקלט בטוח ליהודים, ולא אפשור "שואה שניה" כפי שקרה ב7.10 וממשיך לקרות לחטופים בעזה.

פישלתם בגדול, תעשו הכל להחזיר את הילדים שלנו הביתה ותפסיקו לסכן את החיילים במלחמת אין קץ. זה הבסיס לרעיון הציוני ואין לזה קשר לשמאל וימין והספינים מסביב למשהו כ"כ טריוויאלי, כפי שאמר אלי שרעבי – זה ישר.

וגם אהבת חינם, נשמע מזור במרחב כל כך מדמם, אבל אין לנו אפשרות להמשיך ולהמטיר שנאה אחד על השני, שלום בינינו ואז אולי יום אחד גם בחוץ. אני לא תמים ויודע שתמיד נצטרך לשמור על כוחנו כפי שנתקיים, אבל נדמה לי שהוכחנו אותו, חסילנו מנהיגים וניצחנו בקרבות, ועכשיו צריך לדעת לעצור ולתרגם את זה להישגים מדיניים, ולאפשר לנו ללקק את הפצעים.

אצלי דרך ההתמודדות והריפוי עוברת הרבה דרך המוזיקה, ומנסה לתת מזה גם לאחרים. לא רק עם המלחמה אלא עם קשיי החיים בכלל. באלבום החדש והחשוף שעוסק הרבה בענייני הלב אפשר לשמוע על מצבים לא פשוטים שעברתי כמו פרידות (עונות) והתמכרויות (Happy Hour) אבל לצד זה יש גם אופטימיות ואהבה, זה בשבילי "הזמן והמקום" האמתי.