מאמר:

על ספר השירה ציפור הסודות יוכבד בן דור/ עמיקם יסעור

הספר, ציפור הסודות מוגדר כאגדה פנטסטית .  ויש הרואים בו ספר שירה הגותית. הוא הופיע בחודש מארס 2025 בהוצאת ארגמן מיטב של ראובן שבת. חוקר הספרות, פרופסור אורציון ברתנא , כותב על דש הספר כי חי אהבה זהו  ארוס. ארוס נולד מהכאוס. אהבה באה לצורך הפרת סדר ולא עשייתו. הוא מדגיש את הנחמה בשירתה של יוכבד בן דור. המחברת כותבת על דש ספרה כי היא מתמקדת בכתיבת שירה ולעתים נוגעת גם בדרך לירית בעולמות המורכבים של הפרוזה. שיר , לדידה, הוא כניסה לפרדס המבטא לפי תפיסת הקבלה את מורכות הנפש בה משמשים בערבוביה תוהו ובוהו.  שיריה על פי עדותה הם עולם כלה  ונעלם.  היא שוקעת לתהומות ועולה לגבהים. לדידה,  שירים מטשטשים גבולות. אין להפריד את החומרי מן הרוחני.

שירה הגותית

לגבי שירה הגותית אעיר כי היא קיימת בתנ"ך תהילים, איוב. קיימת גם מימי הסיודוס דרך הוראציוס, כתר מלכות של גבירול ושירי הגות ביימי הביניים. המרובעים של עומר כיאם .הסונטות מימי הרנסנס ואילך שירי הגות בתקופת הרומנטיקה ועוד. אפילו בשירה הביטניקית המתפרצת יש איזו הגות המבטאת יחס לעולם.

מוטיב הציפורים

מוטיב הציפורים שכיח בספרות העולם ו ובספרות העברית. מהקומדיה של אריסטונס, ,הציפורים, על ציפורים שהקימו מעין ממלכה דמיונית. מיתוס היונה המביאה עלה של זית בסיום המבול. מיתוסים:  מיתוס החסידה המביאה ילדים. סיפורים על ציפורים החוטפות ילדים. המיתוס האכזר של הנשר המנקר יום יום בכבדו של פרומתאוס. ציפורים דמוניות כמו בסרטו  הידוע של הי'צ'קוק וכן בבלדה של אדגר אלן פו , העורב. הציפור הכחולה הנכספת במחזהו מלא מהסתורין של מוריס מטרלינק, היוצר ואיש המדע הבלגי בן המאה ה19. הציפורת הנחמדת עימה מנהל ביאליק דיאלוג. הילד המגדל ציפור בסיפורו של עגנון., ציפורי. הזמיר האמיתי והזמיר המלאכותי באגדה של אנדרסן ועוד.

מסעו של מרקו המחפש את אימו בסיפור הנצחי "הלב". להקת האווזים עם האווזן. מרטין, הלוקחת את הילד נילס הולגרסון כדי לחנכו במסע ארוך. מוטיב ציפור הנעורים במחזה של טנסי ויליאמס שהוצג בתיאטרון חיפה ציור מכנסיים הארוטית של חנוך לוין.

מהות המסע

נראה לי כי המסע הזה היא פרי מסורת של ספרות מודרנית. מאז הופיעו יצירות פרוזה בולטות על זרם התודעה. ג'ויס, גנסין ואחרים. גם עם התפתחות ענף הפסיכולוגיה גוברת הנטייה של מחברים לערוך מסע פנימי אל נבכי התודעה. זה  לא מסע פיקרסקי כמו זה ש יש ללסריו איש טורמס בנובלה של המאה ה17. או של התועה בדרכי החיים של סמולנסקין. מסע בו הגיבור הוא קורבן לנוכלים ולמתעללים. לא מסע לגילוי העולם נוסח הספנים מגלי העולם מספרד  ומפורטוגל בעיקר. מסעות טרגיים המסתיימים במותם : של מגלן ,קפיטן קוק, מאוחר יותר יותר רואלד אמונדסן. לא מסעות סטנלי הבא להושיע את ליוינגסטון שנתקע באפריקה. לא מסעות סאטיריים כמו ביצירות :סרוונטס,סטרן, פילדינג, וולטיר ,סוויפט ומנדלי מוכר ספרים. לא המסעות ביצירות ז'ול ורן. לא מסעות תור הייירדל לגילוי תרבויות אחרות כמו בספריו, מסע קון טיקי,אקו אקו.

הציפור פעילה מאוד במסע. אופיו התודעתי של המסע וההחוויות הם יותר רוחניות מאשר חושניות. מסע זה מותנה בקשב שיש לה כלפי העולם. נכונותה לקלוט ולהכיל אותו.. אין כאן כתיבה יומנאית ואין כאן טריוויאליות. הדגש הוא על היסוד הרוחני. המסע כחוויה רוחנית .היםור אוהבת לדלג, שואפת להרמוניה , מחבקת חשה בהשתקפות העולם בתוכה. חיפוש ודאות. מסע של לבד. למידה, בהתבוננות. רכישת תובנות. ענווה. רצון להכיר את המופלא.

בהחלט ספר ייחודי מאוד.