מופע הפתיחה של פסטיבל תימא 2025/ שושנה קרבסי

גילה בשארי בשירת תימן.

מִשְׁחִי אֶת עֵינַיִךְ בְּכּוּחוּל

מִרְחִי חִנָּה עַל שְׂעָרֵךְ

לְהַצְעִיר פָּנַיִךְ,

וְשִׁירִי שִׁירִי שִׁירִי

שֶׁלֹּא יְעַצֵּב בָּךְ לִבֵּךְ.

שיר תמים זה הוא משירת הנשים של תימן, לכאורה שיר על טיפוח החן, אך מאחוריו עצב רב, שכן השיר הוא עצה שנותנת אישה לרעותה, שתשמור על יופיה, כדי שבעלה לא יקח על פניה אישה שניה. 

ללמדך ששירת נשים בכללה ובעיקר בטקסי מעגל החיים הינה שירה חונכת, שירה שמעבירה מסר לבת, לכלה, לאם הכלה, לחמות, אישה לחברתה, לאחותה,  לחתן - עצות המתכסות בשירה יפה.

הזמרת הצלולה גילה בשארי פתחה את הפסטיבל הייחודי בבית הספר למוזיקה מן המזרח, בשירת נשים תימנית.

כמה מילים על המוזיקאית הייחודית:  עוד בילדותה נחשפה לזמירות השבת של אביה ולשירת הנשים התימנית, בעיקר לשירים שהושרו בטקסי חינה, חתונות ולידות. היא אימצה את המסורת הזו והפכה לאחת הממשיכות הבולטות שלה בארץ.

לפיכך בשארי נחשבת ל"קול האותנטי" של שירת הנשים התימנית, משום ששמרה על הסגנון המקורי, המקצבים והטקסטים המסורתיים.

קולה ושירתה מתאפיינים בקול נשי חזק וצלול, עם עיטורים אורנמנטליים רבים,

תוך שילוב בין השפה הערבית-יהודית של תימן לבין עברית מקראית ופיוטית.

את בשארי ליווה צוות של מוזיקאים על כלי נגינה שאינם אופיינים לשירה תימנית, כגון כינור, פסנתר חשמלי וכלי הקשה מגוונים. בשארי ביצעה גם שירים בלדינו ואפילו ביידיש. בעברית היא שרה את השיר כלניות וכן משירי אלתרמן ושירי משוררים עבריים. בכך הציגה בשארי את רב גווניותה ומאידך המופע קבל בשל כך נופך של ערב שירה בציבור.

 עצמתה של בשארי התגלתה דווקא כשנצמדה לשירה השורשית , התימנית , אז קולה הצטלל באולם המופע ולווה בכלי הקשה בלבד, כיאה לצניעותה של מוזיקת תימן המסרבת לכלי תרועה ושמחה על כי בית המקדש השלישי טרם קם. הקהל אף ציפה בשקיקה לשירה המסורתית שכן הוא תולה בבשארי תפקיד של שמורת טבע לשירה תימנית.

כשבשארי שרה בתימנית הקהל נסחף אחריה ומהקהל אף פצחו באופן ספונטני בצהלולים ובריקודי דעסה וניכר כי לשם כך הקהל הגיע ולזה ציפה.  השירה התימנית הרימה את הערב וגילה בשארי התגלתה כשליחה של  שימור תרבותי ופמיניסטי,  קול שמעניק לנשים התימניות נראות במרחב הציבורי. בזכותה, שירי הנשים, שהיו בסכנת שכחה, זכו להכרה מחודשת ונכנסו אף לתרבות הישראלית הרחבה.

מאחר ואני עצמי חוקרת שירת נשים וכותבת שירת נשים יכולה אני להעיד כי שירת הנשים התימניות, מבחינת טקסט ומישלב לשוני גבוה הינה בין היפות ביותר מבין השירות בקהילות ישראל, וזאת משום שהשפה היא שיר שירית, מבוססת על כתבי הקודש והפיוט.  הנשים שהיו מקשיבות לשעורי התורה ולפיוטי הגברים למדו את שפת שיר השירים, עברית מקראית יפהפיה ואף יצרו בה.

יש לזכור שבחברה פטריאכלית קולה של האדה הושתק, החופש אולי היחידי שהיה לאשה , בשירתה. בשירה הביעה את כאביה, פחדיה, געגועי הכלות - ילדות לאימותיהן, שירי ערש וצער העולם.

את המופע סיימה בשארי בשירת פיוטי סליחות מרטיטים..."לך אלי תשוקתי"...בניב תימני, כך שהלב מבין שרק בניב תימני נכון לשיר פיוט זה.

מבחינה זו גילה בשארי וומשים המתמחות בשירת נשים תימנית כגון ברכה כהן, אשר זכיתי לשמעה בחינה תימנית אותנטית בטקס זאפה מלא.  הן הן שומרות הגחלת של עולם הולך ונמוג, שחזותו החיצונית נשמרת בטקסי פולקלור צבעוניים אבל המשמעויות של שירת הנשים ותכליתה החונך, המרפא, הפסיכולוגי הולך ואובד. גם שירה זו בטווח דור, תהיה שוכנת ארכיונים. 

בספרי "שרשרת המסירה" ציטטתי שיר ברברי ממרוקו:

"כֻּלָּם, כֻּלָּם נָטְשׁוּ אֶת הַשִּׁירָה,

אֲבָל אֲנִי, אֲנִי לָקַחְתִּי אוֹתָהּ,

מֵהַהַתְחָלָה וְעַד הַסּוֹף.

וְהָרוּחַ שֶׁמְּנַעְנַעַת אֶת הַדֻּבְדְּבָנִים בַּמִּדְבָּר".

גילה בשארי בהחלט לקחה את השירה

מההתחלה ועד הסוף.

וכמה מילים על עושרו של פסטיבל תימא:

פסטיבל תימא 2025 התקיים בירושלים בתאריכים 4.9.25-2.9.25 בשיתוף פעולה בין תימא –  האגודה לטיפוח חברה ותרבות בנשיאות ד״ר יגאל בן שלום לבין אגף תרבות בעיריית ירושלים, משרד התרבות והפדרציה הספרדית העולמית.

בימי הפסטיבל נערכו מופעים המביאים יצירה בלתי פוסקת ששורשיה במוזיקה התימנית, כולל חיבורים מפתיעים.  את יחסי הציבור  הובילה מיכל סדן ביד רמה.